רע"א 7576/15 יצחק כהן נ. אבישי אטיאס

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 7.10.2015 (ע"א 31271-01-15, סגנית הנשיא ש' דברת והשופטים א'

ואגו ו- י'

פרסקי ). בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום באשדוד מיום 19.11.2014 (ת"א 1488-08, סגן הנשיא ג' דניאל ).

רקע והליכים קודמים

2.

עניינה של הבקשה שבפני בשני שיקים שמשך המבקש לטובת המשיב – האחד על סך 1,000,000 שקל והשני על סך 500,000 שקל (להלן: השיקים ) – ואשר מועד הפירעון הנקוב בהם הוא יום 31.12.2007. ברקעה של הבקשה עומד פרויקט בנייה שהתבצע באמצעות חברה הנמצאת בשליטת המבקש ואשר לצורך קידומו העביר המשיב למבקש סכום של כ-928,000 שקל. הסכם שותפות שעמד להיחתם בין הצדדים ביחס לפרויקט זה לא יצא אל הפועל והמשיב ביקש שהכספים שהשקיע בו יושבו לידיו. על רקע זה פנו הצדדים להליך גישור. ההסכמות שאליהן הגיעו הצדדים באותו הליך גישור ואשר שימשו בסיס למסירת השיקים הן העומדות במרכז המחלוקת שהולידה את ההליכים בין הצדדים, ובכלל זה הבקשה שבפני.

3.

ביום 7.1.2008 המשיב פתח בהליכי הוצאה לפועל לביצוע השיקים. המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן וזו התקבלה ביום 2.12.2008 (בש"א 467/08, הרשם י' בוקר ). בהתנגדותו לא חלק המבקש על כך שקיבל מהמשיב את סכום הכסף האמור, אך טען כי בין הצדדים הוסכם שהכספים יושבו למשיב לאחר סיום הפרויקט בתוספת חלק מן הרווחים שיופקו ממנו, וכי השיקים ניתנו לו לצורך הבטחת ביצועה של התחייבות זו. המבקש טען בנוסף כי כאשר המשיב פתח בהליכים לביצוע השיקים טרם הסתיים פרויקט הבנייה ועל כן לא התקיים התנאי לפירעונם.

4.

לאחר שבחן את חומר הראיות, פסק בית משפט השלום לטובתו של המשיב. בית משפט השלום קיבל את טענתו של המשיב לפיה בין הצדדים הוסכם שהשקעתו של המשיב בפרויקט הבנייה תומר להלוואה, והמבקש התחייב להחזיר אותה באופן אישי. כן התקבלה טענתו של המשיב כי הסכום הנקוב בשיקים נקבע על-ידי המגשר בהתחשב במועד התשלום ובתוספת הפרשי ריבית חריגה בשיעור שהיה נהוג באותה עת בבנק המזרחי. בית משפט השלום הוסיף ודחה את טענתו של המבקש לפיה מדובר בהלוואה חוץ-בנקאית (כמובנה בחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג-1993 (להלן: חוק הלוואות חוץ-בנקאיות )) המנוגדת לדין. זאת, מאחר שטענה זו חרגה מגדרי הדיון והועלתה לראשונה רק בשלב הסיכומים. לבסוף, בית משפט השלום קבע כי מקומן של טענות נוספות שהעלה המבקש בדבר זכות קיזוז ופירעון להתברר בהליכי ההוצאה לפועל במסגרת טענת "פרעתי".

5.

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, אך ערעורו נדחה. בית המשפט המחוזי אימץ את קביעותיו העובדתיות ומסקנותיו המשפטיות של בית משפט השלום לפי הוראות תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), וכן דחה את טענתו החלופית של המבקש בדבר הלוואה חוץ-בנקאית בשל כך שחרגה מגדרה של הרשות להתגונן שניתנה לו.

בקשת רשות הערעור

6.

לטענת המבקש יש לקבל את בקשת רשות הערעור שהגיש "משיקולי צדק", וזאת בין היתר בשים לב לכך שהמשיב מצוי בהליכי פשיטת רגל. כך, על-פי הנטען, התביעה שהגיש המבקש נגד המשיב נמחקה מטעם זה, בעוד שלמשיב עצמו התאפשר לנהל את תביעתו נגד המבקש.

7.

המבקש טוען כי היה על בית המשפט המחוזי לבחון לגופן את קביעותיו של בית משפט השלום ולא לאמצן בהתאם להוראות תקנה 460(ב) לתקנות, וזאת בהתחשב בכך שהכרעתו של בית משפט השלום לא הייתה חפה מספקות.

8.

בנוסף, המבקש חוזר על טענתו כי השיקים נמסרו למשיב כביטחון וכי במועד הגשתם לביצוע טרם התקיים התנאי לפירעונם. לחלופין, נטען כי ככל שהשיקים ניתנו כהחזר הלוואה, הרי שההלוואה לא עומדת בדרישותיו של חוק הלוואות חוץ-בנקאיות. בהקשר זה, טוען המבקש כי הרשות להתגונן ניתנה לו ללא כל סייג, ועל כן שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי הרשות להתגונן הוגבלה ודחה בשל כך את הטענה האמורה. המבקש מוסיף וטוען כי לא היה יכול לדעת בעת הגשת ההתנגדות או בעת חקירתו במסגרתה כי לגרסתו של המשיב השיקים ניתנו כהחזר הלוואה, וממילא לא יכול היה להעלות טענות הנוגעות למתן הלוואות. לדבריו, טענה זו הועלתה על-ידי המשיב רק במהלך הדיון ואין לה זכר בבקשה שהוגשה לביצוע שטרות. לבסוף, טען המבקש כי גם אם הרשות שניתנה לו להתגונן הוגבלה, טענתו בדבר הלוואה חוץ-בנקאית היא טענה משפטית שניתן להעלותה בכל עת, ואף במסגרת הערעור.

דיון והכרעה

9.

לאחר שבחנתי את טענות המבקש הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיב.

10.

הלכה פסוקה היא כי בקשת רשות לערער ב"גלגול שלישי" תתקבל רק במקרים שבהם הבקשה מעוררת שאלה כללית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או כאשר קיים חשש לעיוות דין חמור ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) .

11.

בענייננו, בקשתו של המבקש לא מעלה שאלה כללית המצדיקה מתן רשות ערעור, ולמעשה אף הוא אינו טוען כך. בנוסף, איני סבורה כי דחיית הבקשה תגרום למבקש עיוות דין חמור. אין בעובדה שבית המשפט המחוזי אימץ את קביעותיו של בית משפט השלום לפי תקנה 460(ב) לתקנות כדי לגרום למבקש עיוות דין. אף לא מצאתי טעם להתערב בדחיית טענתו של המבקש בדבר הלוואה חוץ-בנקאית, בשים לב לכך שלפי קביעתו של בית משפט השלום, זו הועלתה רק בשלב הסיכומים.

12.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.