רע"א 7577/10 אברהם רויכמן נ. פקיד שומה חיפה

1.

בפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגנית הנשיא ש' וסרקרוג) במסגרתה נדחו בקשות שונות שהגיש המבקש ובהן, בין היתר, בקשתו להורות על ביטול הליכי הגבייה הננקטים נגדו או למצער להורות על עיכובם ללא חיוב בהפקדת ערובות.

וזו תמצית העובדות והטענות הצריכות לעניין:

2.

המבקש הינו אחד משני בניו של הנישום – מר פרץ רויכמן ז"ל (להלן: המנוח ). ההליך המתנהל בבית המשפט קמא נסוב סביב הודעת שומה שהוציא המשיב לשנת המס 1995, בסכום של כ- 32,000,000 ש"ח לערך, אותה הפנה כלפי "רוכמן רות [היא אמו של המבקש – א' ח'] ו/או יורשי פרץ ז"ל". הצדדים חלוקים באשר לטיבה של הודעת השומה הנדונה. לגישת המשיב, מדובר בהודעת שומה הנסמכת על הוראת סעיף 152(א) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה ), קרי הודעת שומה שהוצאה בעקבות הסכם שנערך עם המנוח במסגרת הליך השגה. לפיכך, סבור המשיב כי ההליכים שננקטו נגד המבקש הינם הליכי גבייה מינהליים לגביית חוב מס מיורש. המבקש, מצידו, סבור כי מדובר בהליך שומתי המתנהל מכוח הוראת סעיף 147(א) לפקודה. מחלוקת זו נובעת, בין היתר, מן המחלוקת העובדתית הנטושה בין הצדדים בשאלה האם קיים הסכם בין המשיב למנוח וככל שאכן קיים הסכם כזה – מה תוכנו, מהו חיוב המס הנובע ממנו ומהו המועד להסדרתו.

3.

במסגרת ההליך המתנהל בבית המשפט קמא נקט המבקש מספר הליכים שתכליתם להביא לביטולם או למצער להשהייתם של הליכי הגבייה הננקטים נגדו ובין היתר, ביקש לעכב את ביצוע הליכי הגבייה. בהחלטתו מיום 6.10.2010 דחה בית משפט קמא את בקשתו של המבקש לעיכוב הליכי הגבייה וקבע כי הטענות שמעלה המבקש ביחס לאותם הליכים מצריכות הכרעה במחלוקת העיקרית שנתגלעה בין הצדדים ביחס לטיבה של הודעת השומה והליך הגבייה שננקט מכוחה. אלא, שההכרעה בנדון, כך נקבע, אינה יכולה להתקבל בשלב כה מוקדם של הדיון הואיל ומדובר, כאמור, במחלוקת הכרוכה בבירור עובדתי ובשמיעת ראיות.

להשלמת התמונה יצוין, כי בהמלצת בית משפט קמא, נעשו ניסיונות מצד המשיב להגיע להסדר עם המבקש בדבר עיכוב הליכי הגבייה כנגד הפקדת בטוחות. המשיב מצידו מוכן היה להסתפק לצורך כך ברישום עיקולים על נכסים שהמבקש אינו מתעתד למכור בזמן הקרוב. אלא, שעל-פי הנטען, סירב המבקש לכך (ראו לעניין זה תשובת המשיב בבית המשפט קמא לבקשת המבקש - נספח 19.2 לבקשת רשות הערעור).

4.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני המבוססת על שני טיעונים מרכזיים. ראשית נטען, כי החלטתו של בית משפט קמא המאפשרת למשיב לנקוט בהליכי גבייה נגד המבקש, אינה מתיישבת עם ההלכה הפסוקה לפיה אין מקום לחייב נישום בתשלום המס שבמחלוקת טרם שיצא פסק-דין תחת ידיה של הערכאה הראשונה הדנה בסוגיית השומה. המבקש טוען כי הותרת החלטתו של בית המשפט קמא על כנה תגרום נזק בלתי הפיך, בין היתר, לשמו הטוב, לעסקיו, לתזרים המזומנים שלו, לרכושו וכן לעסקאות ולתשלומים שבהם התחייב. לפיכך, סבור המשיב כי יש להורות על ביטול הליכי הגבייה הננקטים נגדו ולמצער על עיכובם, מבלי לחייבו בהפקדת ערובות.

שנית, משיג המבקש על העובדה כי בית משפט קמא נמנע מלהכריע בשלב זה של הדיון (קרי, בשלב קדם המשפט) בטענות המקדמיות כבדות המשקל שהעלה ובהן, בין היתר, טענתו להתיישנות השומה ולהתיישנות הליכי הגבייה; טענתו לפגיעה בזכות הטיעון שלו; וטענתו לכפיפות השומה הנדונה להוראות סעיף 147 לפקודה (קרי, כי המדובר בהליך שומתי שענייננו בפתיחה ותיקון של שומה ולא בהליך גבייה מנהלי). לגישתו היה על בית המשפט קמא להכריע בטענות המקדמיות אותן העלה ויש להורות לו לעשות כן.

לצד בקשת רשות הערעור דנן הגיש המבקש גם בקשה למתן סעד זמני לפיו ייאסר על המשיב לנקוט נגדו בהליכי גבייה לפי פקודת המסים (גביה) עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. הבקשה לסעד זמני נסמכת בעיקרה על הנימוקים המשמשים יסוד לבקשת רשות הערעור, אותם פירטתי לעיל.

5.

עיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה והגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. ראשית, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית לעניין אופן ניהול המשפט ודרכי הדיון (ראו לעניין זה רע"א 4382/08 הועדה המקומית לתכנון ולבניה

" דרום השרון" נ' רוטשילד , פסקה 16 (טרם פורסם, 30.4.2009)). גישה זו מעוגנת עתה בהוראת סעיף 1(4) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, הקובעת:

"1. לא תינתן רשות ערעור על החלטה מן הסוגים המפורטים להלן:

...

(4) החלטה בעניין שלבי הדיון בהליך, למעט החלטה שהדיון יישמע במפוצל או שיתקיים דיון נפרד בתביעה שכנגד ובהודעה לצד שלישי".

משכך, אין מקום לבקשה ככל שהיא מכוונת להתערבות בשלב הדיון אשר בו על בית משפט קמא להכריע בטענות המקדמיות שהועלו. למעלה מן הצורך אוסיף ואציין בהקשר זה כי נראה לכאורה שהטענות המקדמיות שהעלה המבקש אכן כרוכות בשאלה המרכזית העומדת להכרעה בהליך והנוגעת למהותה של הודעת השומה ולהליך הגבייה המתנהל בגינה, כמפורט לעיל. משכך, החלטתו של בית המשפט קמא לדחות את ההכרעה בטענות המקדמיות עד לאחר שמיעת הראיות במחלוקות העובדתיות שנתגלעו בין הצדדים בהקשר זה, היא החלטה שטעמה עימה.

הטענות שהעלה המבקש באשר להמשך הליכי הגבייה בעניינו אף הן דינן להידחות. המבקש טוען כי המשך הליכי הגבייה יש בהם כדי לגרום לו נזק בלתי הפיך. טענה זו נטענה בעלמא ומבלי שהונחה כל תשתית ראייתית מפורטת לתמיכה בה. די בטעם זה על מנת לדחותה (ראו לעניין זה ע"א 3782/06 בונה הצפון חברה קבלני בניין בעכו בע"מ נ' מנהל מס שבח חיפה , פסקה 8 (לא פורסם, 4.9.2006)). יתרה מכך, המשיב נכון היה להסתפק בעיקולים על נכסים שהמבקש אינו מבקש לממש לעת הזו לצורך הבטחת הגבייה אם תידחה עמדת המבקש בהליך העיקרי, אך המבקש לא גילה היענות למתווה זה.

6.

סיכומם של דברים, בקשת רשות הערעור נדחית וממילא נדחית אף הבקשה למתן סעד זמני. לא נתבקשה תגובתו של המשיב ועל כן, איני עושה צו להוצאות.