רע"א 7594/08 בנק מסד נ. נורית בר

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק בר"ע 3018/08 מיום 18.6.2008 (כבוד השופטת ת' שרון-נתנאל ). בגדרו של פסק הדין נדחה ערעורו של המבקש לאחר שניתנה לו הרשות לערער, על החלטת ראש ההוצאה לפועל בחדרה (גב' ק' מרגולין-פלדמן ), בתיק איחוד בהוצאה לפועל שמספרו 12-99907-97-9 (להלן: תיק ההוצאה לפועל ).

המבקש הינו הזוכה בתיק הוצאה לפועל שמספרו 02-18535-96-1 שנפתח בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה לגביית חוב מהמשיבה בסך של כמיליון וחצי ש"ח. למשיבה חובות נוספים ולפיכך נפתח לה תיק איחוד, הוא תיק ההוצאה לפועל.

במסגרת הלכי ההוצאה לפועל בהם נקט המבקש הוטל עיקול לטובתו על בית המגורים של המשיבה בזיכרון יעקב (להלן: הנכס ). למשיבה זכות חכירה לדורות בנכס.

בחודש דצמבר 2007 נתקבלה בלשכת ההוצאה לפועל בחדרה בקשת כונס הנכסים מטעם המבקש כי יאופשר לו להציג את הנכס לשם מכירתו. בבקשה זו הציעה כונס הנכסים לספק למשיבה דיור חלוף על ידי הפקדת סך של 400$ לחודש למשך 10 חודשים מתוך כספי המכר.

בא כוח המשיבה התנגד לבקשה, בין היתר בטענה כי לאור הוראות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 (להלן: חוק הגנת הדייר ), תהפוך המשיבה לדיירת מוגנת בנכס במידה וימומש העיקול, ולפיכך אין לבחון את שאלת מימושו על פי הערכת התמורה כשהנכס ריק אלא על פי בהתחשב בנתון זה. זאת, גם בהתבסס על הלכת בית משפט זה בע"א 3295/94 פרמינגר נ' מור , פ"ד נ(5) 111 (1997) (להלן: הלכת פרמינגר )).

ביום 24.12.2007 ניתנה החלטת ראש ההוצאה לפועל בחדרה (גב' ק' מרגולין-פלדמן ) בגדרה נקבע כי הדין עם בא כוח המשיבה כי במידה וימומש הנכס זכאית היא לדיור מוגן בו ולפיכך על כונס הנכסים להמציא חוות דעת שמאית באשר לערך מכירת הנכס כתפוס על מנת לבדוק את כדאיות ההליך.

על ההחלטה ביקש המבקש רשות לערער בפני בית המשפט המחוזי בחיפה (בר"ע 3018/08).

ביום 18.6.2008, ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ת' שרון-נתנאל ). בית המשפט, לאחר שניתח בהרחבה את סעיף 33 לחוק הגנת הדייר ציין כי לטעמו ההגנה המוקנית בסעיף זה הינה רחבה מידי ויש להכפיפה לסייג המצוי בסעיף 14 לחוק זה. על אף זאת, קבע בית המשפט כי לאור הלכת

פרמינגר

אין לו ברירה אלא לדחות את הערעור.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה טוען בא כוח המבקש בעיקר כי הגיע הזמן לבחון מחדש את הלכת

פרמינגר המובילה לטעמו לתוצאות בלתי הגיוניות לפיהן אדם יכול להיות חייב סכומי עתק לנושיו ובמקביל להתגורר בבית מפואר ללא שאלו יכולים לעשות דבר בעניין.

מנגד טוענים באי כוח המשיבה כי העניין אינו מעלה שאלה החורגת מעניינם של הצדדים, כי בנסיבות העניין עיקר החוב הינו בגין ריבית בלבד וכי אין הצדקה לשנות את הלכת

פרמינגר משהמחוקק לא שינה את הוראות החוק הרלוונטיות.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובת המשיבה ובהחלטות הערכאות שקדמו לי נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

סוגיית תחולתו של סעיף 33 לחוק הגנת הדייר הטרידה רבות הן את בית המשפט זה והן את עולם המשפט בישראל בכלל (ראו הניתוח המקיף ב הלכת

פרמינגר

וההפניות שם). אין ספק כי קיים קושי במצב הדברים כפי שהוא היום, היינו, כאשר דומה כי ההגנה הניתנת לחייב במסגרת סעיף זה הינה רחבה מידי וחורגת לכאורה מהאיזון הראוי בין זכויותיו לזכויות נושיו.

יחד עם זאת, כשם שפורט ונותח בהרחבה בפסק דינה של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן ב הלכת

פרמינגר

הדרך לשנות מצב זה הינה בידי המחוקק ואין מקום לעשות כן על דרך של "חקיקה שיפוטית".

יתרה מכך, המבקש אינו מפרט בבקשת רשות הערעור כל שינוי במצב החוקי או אף במצב השוק אשר ארע מאז ניתנה הלכת

פרמינגר ואשר יש בו כדי להצדיק בחינה מחודשת של הלכה זו.

אשר על כן, נדחית הבקשה לרשות ערעור.

בנסיבות הענין, כל צד ישא בהוצאותיו.