רע"א 7595/08 אתיד-שירותים עסקיים ומשפטיים בע"מ נ. עיריית פתח תקווה

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטים שנלר ורדי ולבהר-שרון) מיום 5.6.08 בתיק ע"א 2590/06, בו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקוה ((השופט שוורץ) מיום 9.5.06 בתיק א' 5605/04.

ב.

בשנת 2004 הגישה המשיבה לבית משפט השלום תביעה בסדר דין מהיר בגין חוב ארנונה, בה נטען כי המבקשת החזיקה בנכס המצוי בתחומה. התביעה התקבלה ביום 9.5.06. נקבע כי מנהלת הגבייה אצל המשיבה העידה, שהמבקשת עשתה שימוש בנכס בתקופה הרלבנטית (בשנים 2001-2000), וכי המבקשת בחרה שלא להביא עד או ראיה מטעמה שיוכיח אחרת - ולמעשה "לא הוצגה כל גרסה נגדית... למעט הכחשה". עוד התייחס בית המשפט לכך שהמבקשת שילמה את הארנונה בגין תקופה מוקדמת יותר, ולכך שהוצג חוזה שכירות לנכס שנעשה עם המבקשת. תביעה אישית נגד בעלי מניות במבקשת נדחתה, והמבקשת חויבה לשלם 37,552 ₪ (נכון ליום התביעה). ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 5.6.08 - תוך שנקבע כי "מדובר בערעור סרק" (פסקה 10). בין היתר הוזכר, כי המבקשת טענה טענות כלליות ומעורפלות תוך הכחשה גורפת לא מדויקת; כי המבקשת הסתירה את חוזה השכירות עליו היתה חתומה; וכי בחרה שלא להציג עדים או ראיות ולא להתייצב לדיונים.

ג.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית. בין היתר נטען, כי ההליך מעורר את השאלות המשפטיות הבאות: (1) האם רשאי היה בית המשפט לקבל את הסכם השכירות שהוגש על ידי עדת המשיבה, אף שלא נכלל ברשימת מסמכים לפי תקנה 214ח(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984; (2) האם רשאי היה בית המשפט להניח שעילת התביעה התייחסה להחזקה בנכס בשנים הרלבנטיות, אף שתקופת ההחזקה לא נרשמה במפורש בכתב התביעה. עוד נטען, כי בית משפט השלום איפשר הרחבת חזית - כיון שכתב התביעה כלל לא התייחס לכך שלנכס "מחזיקים" אחרים שהשכירו אותו למבקשת. כן נטען, כי ממסמכי המשיבה עולה, שהבעלים ולא המבקשת הם המחזיקים בנכס, וכי עדת המשיבה לא העידה על תשלומים שביצעה המבקשת. נטען גם, כי בתי המשפט התעלמו מטענת המבקשת, לפיה על פי סעיפים 326-325 לפקודת העיריות חובת התשלום היא על הבעלים או המחזיקים הרשומים בעיריה - וכאן אין חולק כי במהלך שנת 2000 המבקשת לא נרשמה כמחזיקה. לפי הטענה, שגו בתי המשפט בכך שייחסו למבקשת חוסר תום לב בגין שימוש בטענות "טכניות".

ד.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת רק במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123) ואין המקרה שלפנינו בא לאמיתו בכללם, אף שהמבקשת ניסתה להעלות עליו אדרת כזאת. הכרעות בתי המשפט מתבססות בעיקר על אי הצגת גירסה מטעם המבקשת, ופגמים בהתנהלותה הדיונית - ואלה מטבעם תחומים במובהק לגדרי המקרה הספציפי. המבקשת טוענת כי על חוזה השכירות חלה הוראת תקנה 114א שעניינה תוצאות אי גילוי מסמכים. אפילו קיבלנו טענה זו - בית משפט השלום דן בה לגופה (בפסקה 10), בציינו כי לשיטתו היה ראוי למבקשת עצמה לגלות את המסמך (הסכם השכירות) שלגביו נטענה הטענה; ובכל מקרה מאפשרת היא שיקול דעת לבית המשפט. אשר לטענה כי תקופת החיוב לא נכללה בכתב התביעה - אף טענה זו נדונה בבית המשפט המחוזי (פסקה 11), ובדין נקבע כי בנסיבות די בעובדה שכתב התביעה הפנה מפורשות (בסעיף 7) לנספח ב', שכלל את יתרת החוב ותקופת החיוב. אשר להרחבת החזית הנטענת - טוב לה לטענה זו אילולא באה, גם בהתחשב בכך שהיא נוגעת להכחשה גורפת, ושאינה מדויקת, מצד המבקשת. אשר לטענות לפי פקודת העיריות - אף אם יש בהן ממש, ברי כי אין הערעור הנוסף מתאים לבירור ראשוני של סוגיות הרישום וההודעה, הן לא נזכרו בכתב ההגנה (שצורף לבקשה) ומסתבר שדי בכך כדי להסביר מדוע לא דן בהן בית המשפט קמא (הן הועלו אך בהודעת הערעור שצורפה לבקשה הנוכחית). סופו של יום, המבקשת בררה לה דרך הגנה המתבססת על הכחשה והימנעות מהצגת גירסה - וקו הגנה זה תוצאותיו עמו. חוששני כי אין בכל האמור כדי להצדיק ערעור נוסף.

ה.

על כן איני נעתר לבקשה.