רע"א 7604/21 אברהם דהן נ. גואל בנו

1.

בין הצדדים, להם בעלות משותפת בחלקת מקרקעין, מתנהל סכסוך ארוך שנים. בשנת 2015 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין הצדדים , שבמסגרתו נקבע, בין היתר, כי המשיב רשאי להקים גדר לאורך קו הגבול בין שטחי הצדדים בהתאם לחלוקה שנקבעה בהסכם פירוק שיתוף משנת 1953 (להלן: הסכם הפשרה ו הגדר ). בשנת 2020 הגיש המשיב תביעה לבית משפט השלום, בגדרה טען כי המבקש הרס את הגדר שנבנתה בהתאם להסכם הפשרה, ועתר לצווי מניעה שיאסרו על המבקש להפריע לעבודות לחידוש הגדר ולעבור בשטח המשיב ללא רשות; וכן עתר לסעדים כספיים בעילות שונות. לצורך הכרעה במחלוקת זו, ביום 20.5.2020 הורה בית משפט השלום בעכו, בהסכמת הצדדים, על מינוי מומחה שיגיש חוות דעת בעניין מיקום הגדר שהוקמה בעקבות הסכם הפשרה.

2.

ביום 13.9.2020 הגיש המומחה את חוות דעתו וצירף אליה מפה, זאת בהתאם למדידה שערך בשטח (להלן: חוות הדעת ) . בו ביום התקיים דיון, שבמסגרתו טען המבקש כי היה על המומחה לסמן בשטח את קו הגדר בהתאם לקו הגבול שנקבע בהסכם הפשרה. בעקבות זאת, הורה בית המשפט למומחה "לבקר במקרקעין הרלבנטים על מנת לסמן בשטח את הגבול המפריד בין החלקים של הצדדים, בהתאם לחוות הדעת שהוגשה [...]". המבקש הגיש בקשות לביטול חוות דעת בטענה כי המומחה חרג מהוראות בית המשפט והציב קו גבול חדש, בניגוד לקבוע בהסכם הפירוק משנת 1953. בקשות אלו נדחו, ולפיכך הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 16.12.2020 קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה באופן חלקי את הבקשה, וקבע כי יש מקום לכך שעובר לביקורו הנוסף של המומחה בשטח, המומחה יזומן לעדות או שתופנה אליו שאלת הבהרה "האם הגבול שקבע בתשריט שערך תואם את הגבול הקבוע מתשריט משנת 1953" (פסקה 20 לפסק הדין).

3.

בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי העביר המבקש למומחה שאלות הבהרה והמומחה השיב עליהן. משלא התרצה מתשובות המומחה הגיש המבקש בקשה נוספת לפסילת חוות הדעת. ביום 18.7.2021 דחה בית משפט השלום בעכו (כב' השופט

ו' חאמד ) את הבקשה. בית המשפט עמד על כך שהצדדים מסכימים כי קו הגבול שנקבע בתשריט משנת 1953 הוא הקו הקובע, וכי המומחה סימן קו זה בחוות דעתו לאחר שעיין בהסכם הפשרה; בהסכם הפירוק והתשריט משנת 1953; ובכתבי הטענות של הצדדים. בית המשפט קבע כי לא נמצא טעם לפסילת חוות הדעת, וכי שאלות ההבהרה והתשובות להן אינן מגלות נימוק שיש בו כדי לגרוע ממשקלה של חוות הדעת. נוכח האמור, בית המשפט דחה את הבקשה והורה למומחה לבקר בשטח ולסמן בו את הגבול בהתאם לחוות דעתו. על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות לערער.

4.

ביום 9.8.2021 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת י' קראי-גירון ) את הבקשה. בית המשפט עמד על שיקול הדעת הרחב המסור לערכאה הדיונית בשאלות ממין אלו, שבהן ערכאת הערעור תמעט להתערב. עוד נקבע כי לא ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך כתוצאה מסימון קו הגבול בשטח, וכי המבקש יוכל להעלות את טענותיו במסגרת ערעור על פסק הדין שינתן בסופו של ההליך. לבסוף, צוין אף לגופה של החלטת בית המשפט שלא לפסול את חוות הדעת כי בדין יסודה, שכן המומחה ביסס את חוות דעתו על מסמכים רלוונטיים, ובהם הסכם הפשרה שמפנה למפות ולהסכם השיתוף משנת 1953. המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו, והיא נדחתה ביום 19.8.2021.

5.

יוער כי ביום 5.10.2021, ולאחר שהמבקש לא שילם את הוצאות המומחה בהתאם להחלטות בית המשפט, בית משפט השלום הורה בפסק דין חלקי על מתן "צו מניעה קבוע [...] האוסר על [המבקש, ע' פ'] להרוס גדר במידה ותבנה כזו על ידי התובע לפי חוות הדעת שהגיש המומחה מטעם בית המשפט לעניין הגבול המפריד בין המגרשים הרלוונטיים" (להלן: פסק הדין החלקי ).

6.

מכאן הבקשה שלפניי, שבמסגרתה טוען המבקש, בין היתר, כי יש לפסול את חוות דעתו של המומחה. המבקש טוען כי החלטות בית המשפט מתירות סטייה מקו הגבול שנקבע בהסכם הפשרה ושאושר בפסק דין חלוט, וכי יש בכך משום פגיעה בעיקרון סופיות הדיון. נטען כי להסכם הפשרה ניתן תוקף של פסק דין והוא יוצר השתק עילה וכן השתק פלוגתא באשר לחלוקת השטח. עוד נטען שהחלטת בית משפט השלום אינה בסמכות, שכן אינו מוסמך להכריע בזכויות קנייניות בניגוד לנסח הטאבו. משום כך נטען כי יש חשיבות משפטית וציבורית ליתן רשות לערער. עוד טוען המבקש כי יש להורות על ביטול פסק הדין החלקי כפועל יוצא מפסילת חוות דעתו של המומחה.

7.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערעור ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הקביעות שבהחלטת בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים, ורשות לערער אינה נדרשת כדי למנוע עיוות דין.

באשר לטענות המבקש שמופנות כלפי פסק דינו החלקי של בית משפט השלום – אין הבקשה שלפניי האכסניה המתאימה לבירור טענות אלו של המבקש.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, לא יעשה צו להוצאות.