רע"א 7613/08 עזבון המנוח זאב הראל ז"ל נ. פטר קליין

1.

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ש' ברלינר, י' עמית ור' סוקול), אשר קיבל את ערעור המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ר' למלשטריך-לטר).

2.

המשיבים רכשו דירה מן המבקשים בשנת 1987. המבקשים לא שילמו את מס השבח שהושת עליהם ועל כן עוכבה העברת הזכויות בדירה על שם המשיבים. עקב כך, הגישו המשיבים תביעה כנד המבקשים בפני בית משפט השלום בנהרייה, אשר קבע כדלקמן:

"אין מחלוקת שהנתבעים חייבים כלפי התובע לשלם מס שבח עפ"י ההסכם ביניהם. מאחר והעניין בהליכי ערעור אינני יכול לפסוק סכום קצוב. אך הנני מצהיר שהנתבעים מחויבים לשלם מס שבח תוך 30 יום מיום החלטתה של ועדת מס שבח בראשות כב' השופט בכור, שתחייב אותם, אם תחייב אותם".

ביולי 2007 לאחר שהמשיבים הפקידו ערבות לזכות רשויות מס שבח לשם רישום הדירה על שמם, פתחו המשיבים תיק הוצאה לפועל כנגד המבקשים לביצוע פסק הדין. הסכום הנקוב בתיק ההוצאה לפועל עמד על סך החוב למס שבח בגובה של 36,098 ₪,

בנוסף לסכום של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ וכן אגרת בית משפט שנפסקו לזכותם במפורש בפסק הדין של בית משפט השלום בנהרייה. עד ספטמבר 1994 סילקו המבקשים חובם למס שבח וכן פרעו את חובותיהם האחרים למשיבים. מספר שנים מאוחר יותר, בחודש מאי 2002, ניפתח מחדש וככל הנראה בטעות, תיק ההוצאה לפועל. ראש ההוצאה לפועל עיין בתיק אשר ניפתח מחדש והחליט כי שילוב החיוב בסך של 36,098 ₪ בבקשה לביצוע פסק הדין נעשה ללא ביסוס, דבר אשר הוביל להגדלת שכר הטרחה והאגרה אשר הושתו על המבקשים.

3.

נוכח האמור בהחלטת ראש ההוצאה לפועל, הגישו המבקשים תביעה לבית משפט השלום כנגד המשיבים להשבת סכומים שניגבו מהם, לכאורה, ביתר. המשיבים, מצידם, הגישו בקשה למחיקת התובענה בעילת התיישנות. בית משפט השלום דחה את טענת המשיבים בדבר התיישנות עילת המבקשים, בנימוק כי בעניין דנן חלה הוראת סעיף 7 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (להלן: החוק ההתיישנות ) המתייחסת למקרים בהם עילת התובענה הינה תרמית או הונאה. תביעת המבקשים התקבלה, ונקבע כי מאחר שפסק הדין לא נקב בסכום קצוב, תיק ההוצאה לפועל שפתחו המשיבים נפתח בסכום גבוה מהסכום בו היה צריך להיפתח מלכתחילה.

4.

ערעור המשיבים על החלטת בית משפט השלום נתקבל על ידי בית המשפט המחוזי. נקבע, כי פסק הדין שניתן על ידי בית משפט השלום בנהרייה מכיל הוראה אופרטיבית לפיה על המבקשים לשלם את מס השבח, על אף שלא נקבע בפסק הדין הסכום המדויק. עוד נקבע, כי גם אם לא ניתן היה להכליל את החוב במס שבח בתיק ההוצאה לפועל, הרי שיש לקבל את הערעור בשל טענת ההתיישנות מאחר שהתביעה הוגשה כשנה ומחצה לאחר תום תקופת ההתיישנות. בית המשפט המחוזי קבע כי המשיבים לא פעלו בתרמית כמשמעותה בחוק ההתיישנות, וזאת בין היתר משום שהשאלה אם ניתן לכלול את חוב מס השבח בבקשה לביצוע פסק הדין אינה נקייה מספקות. עוד קבע בעניין זה כי המבקשים לא העלו כל טענה עובדתית שיש בה כדי לבסס את טענת התרמית ולכן לא הוכיחו את קיומה.

מכאן הבקשה שבפניי.

5.

לטענת המבקשים ערעורם מעלה שתי שאלות עקרוניות מרכזיות: הראשונה היא האם רשאי בעל דין אשר זכה בתביעתו המצווה על יריבו לשלם באופן עקרוני תשלום מסוים ישירות לרשויות המס, לאכוף את אותו פסק דין על ידי נקיטת הליכי הוצאה לפועל ולגבות את המס ישירות מיריבו. השנייה עניינה מאפייניהן של עילת התרמית שבסעיף 7 לחוק ההתיישנות, אשר עוצרת את מרוץ ההתיישנות בתביעות אזרחיות.

6.

דין הבקשה להידחות. ההלכה הפסוקה קבעה כי לא תינתן זכות לערעור בגלגול שלישי, אלא כאשר מתעוררת שאלה משפטית החורגת מגדרי המחלוקת בין הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). עוד נקבע כי משהגיעה הערכאה דלמטה למסקנותיה גם בדרך אחרת, שאינה מעלה כל שאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, אין לקבל את הבקשה (ראו: רע"א 2508/06

כהן נ' לוי (לא פורסמה, 27.9.2006)) .

בנסיבות דנן, אפשרות הכללת חובם של המבקשים לתשלום מס שבח במסגרת פתיחת תיק ההוצאה לפועל על ידי המשיבים אינה מצריכה דיון לאור קביעת בית המשפט המחוזי בסוגיית ההתיישנות. כאמור, בית המשפט המחוזי קבע כי תביעתם של המבקשים חרגה מתקופת ההתיישנות וכי לא הוכח שהמשיבים פעלו באופן העולה כדי תרמית. קביעה זו אינה מעלה שאלות עקרוניות ולפיכך אין בה כדי להצדיק דיון בגלגול שלישי.

אי לכך הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.