רע"א 7624/11 יצחק גולדנברג נ. המועצה לייצור ולשווק דבש

1.

ההליך שבכותרת הוכתר "בקשת רשות ערר", ונפתח על-ידי המזכירות כבש"פ (קרי: בקשות שונות פלילי). האם סיווג זה מתאים להליך על-פי מהותו, או שמא המסגרת הדיונית המתאימה היא זו הקבועה בהוראות סדר הדין האזרחי? זו השאלה המונחת לפניי.

2.

המבקש, כך לדבריו, מגדל דבורים ברישיון מאז שנת 2004, ובחודש מרץ 2011 הציב לבקשתה של חברה מסוימת כוורות בחלקת אבוקדו, לצרכי האבקה. בחודש אפריל 2011 תפסה המשיבה – המועצה לייצור ולשווק דבש – את הכוורות, בהתאם להוראת סעיף 30 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957 (להלן: חוק הפיקוח ). משלא הוגש הליך פלילי תוך התקופה הקבועה בחוק הפיקוח, הגישה המשיבה לבית משפט השלום בפתח-תקווה בקשה לפי סעיף 30(ב) לחוק הפיקוח, בעניין מכירת הכוורות התפוסות (ה"ת 34453-06-11). המבקש מצדו ביקש את החזרת הכוורות. בית משפט השלום, מפי כבוד השופטת נ' מימון שעשוע, קבע כי תפיסת הכוורות הייתה כדין, וכי בנסיבות העניין, מכוח הסמכות הטבועה של בית המשפט, יחויב המבקש בהוצאות המשיבה בגין תפיסת הכוורות, בסך של 8,000 ₪. לאחר תשלום ההוצאות, כך נקבע, יושבו הכוורות למבקש.

המבקש השיג על החלטה זו – וביתר דיוק, על חיובו בהוצאות – בפני בית המשפט המחוזי מרכז (ע"ח 21690-09-11). בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת מ' ברנט) דחה את הערר, תוך שהוא קובע כי בית משפט השלום היה מוסמך להשית על המבקש את ההוצאות שהיו כרוכות בתפיסת הכוורות.

3.

כנגד החלטה אחרונה זו נסב ההליך שבכותרת. בהחלטתי מיום 25.10.2011 ביקשתי את עמדות הצדדים לעניין סיווג ההליך, תוך הפנייה לסעיף 2 לתקנות הפיקוח על מצרכים ושירותים (סדרי דין בבית משפט השלום), התשי"ח-1958 (להלן: תקנות הפיקוח ), הקובע כי "הבקשה" – לאמור: בקשה לפי סעיף 30(ב) לחוק הפיקוח – "תוגש ותתברר בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984".

בתגובתו של המבקש נטען כי מדובר בהליך פלילי במהותו. המבקש מטעים כי הסמכויות המוקנות למשיבה בחוק הפיקוח מצויות במסגרת ההליך הפלילי, וכי לא ייתכן שהליך של "השבת תפוס" יתברר בגדרי הליך אזרחי. המבקש מוסיף כי גם הערכאות הקודמות התייחסו להליך כאל הליך פלילי, וכי בעבר סווג הליך דומה בבית משפט זה כרע"פ. המבקש סבור כי סעיף 2 לתקנות הפיקוח חל רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה לגבי הבעלות בתפוס, ואילו בענייננו אין ספק שהמבקש הוא הבעלים וכל ההליך נסב על עניין בעל אופי פלילי. המבקש סבור עוד כי גם אם יש תחולה לסעיף 2 לתקנות הפיקוח, אזי יש לפרש סעיף זה כמתייחס לפרוצדורה של בירור ההליך, ולא למהותו ולסיווגו.

המשיבה לעומת זאת גורסת כי יש לסלק את ההליך על-הסף או לחלופין לסווגו כהליך אזרחי. לעניין סיווג ההליך, המשיבה סבורה כי תקנות הפיקוח קובעות במפורש שסדרי הדין החלים על בקשה לפי סעיף 30(ב) לחוק הפיקוח הם סדרי הדין האזרחיים, ואף בית משפט השלום ניהל את ההליך על-בסיס כתבי טענות בלבד, ללא קיום דיון כמקובל בהליך פלילי. מעבר לכך, המשיבה סבורה כי דין ההליך להידחות על-הסף שכן הן החלטתו של בית משפט השלום, הן החלטת בית המשפט המחוזי, לא היו "פסקי-דין" אלא "החלטות אחרות" גרידא ואין מקום לאפשר הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון בעניינן. המשיבה מוסיפה ומציינת כי בינתיים הוגשו בקשות נוספות מטעם הצדדים ונתקבלו החלטות של בית משפט השלום – משמע ההליך מוסיף להתקיים.

4.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי יש לסווג את ההליך כבקשת רשות ערעור "אזרחית".

סעיף 30(ב) לחוק הפיקוח קובע כי לאחר שנתפס דבר לפי סעיף-קטן (א), ולא הוגש במשך 90 ימים הליך פלילי על עבירה שנעברה ביחס לאותו דבר, יש להחזיר את הדבר; אך אם התעורר ספק למי להחזירו – יכריע בית משפט השלום בעניין זה, לפי בקשה שתוגש לוֹ. אין מחלוקת כי בענייננו ההליך בבית משפט השלום החל בבקשה שהוגשה לפי סעיף 30(ב) לחוק הפיקוח. תחילה המשיבה ביקשה למכור את הכוורות, אך לבסוף נקבע כי הכוורות תוחזרנה לידי המבקש – בכפוף לתשלום הוצאות. אם כן, עסקינן בבקשה לפי סעיף 30(ב), ולעניין הליך שכזה קובעות תקנות הפיקוח במפורש כי "הבקשה תוגש ותתברר בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984". נראה כי ההיגיון המונח ביסוד הוראה זו הוא שסדרי הדין האזרחיים מתאימים להליך שעניינו הכרעה במחלוקות לגבי הזכויות בדבר שנתפס.

5.

איני רואה כל טעם מבורר שלא לפעול במקרה זה בהתאם להוראת מחוקק המשנה. ההליך בענייננו הוא כאמור הליך לפי סעיף 30(ב) לחוק הפיקוח, ועל כן – כשמוגשת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" – עליה להתברר כדרך שמבררים בקשת רשות ערעור לפי תקנות סדר הדין האזרחי. סברתו של המבקש כי תקנות הפיקוח עניינן "פרוצדורה" ולא מהות ההליך וסיווגו אינה נהירה לי, ומכל מקום אין לקבלה – משקבע המחוקק כי המסגרת הדיונית היא זו הקבועה בתקנות סדר הדין האזרחי, יש לסווג את ההליך באופן התואם את המסגרת הדיונית האמורה. עוד אציין כי לא מצאתי קביעה ברורה של איזו מבין הערכאות הקודמות שלפיה ההליך הוא הליך פלילי, ובמצב דברים זה איני רואה מניעה לסווג את ההליך בהתאם להוראות תקנות הפיקוח.

6.

בהמשך לאמור לעיל אוסיף כי אין לקבל את טענת המשיבה שלפיה דין ההליך להיות מסולק על-הסף. בעניין זה אבהיר כי אפילו הייתי מניח שהחלטת בית משפט השלום היא בגדר "החלטה אחרת" – ואין זו הנחתי – עדיין לא היה בכך כדי לשלול את האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על החלטתו של בית המשפט המחוזי בישבו כערכאת ערעור.

7.

סוף דבר: המזכירות מתבקשת לשנות את ההליך כך שיסווג כבקשת רשות ערעור לפי תקנות סדר הדין האזרחי. כמו-כן מתבקשת המזכירות לתייק את החלטתי-זו בתיק השופט שידון בבקשת רשות הערעור.

אין צו להוצאות.