רע"א 7629/96 עו"ד לילוף יוסף נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ

1.המבקש הגיש נגד המשיב בבית המשפט המחוזי בבאר שבע תביעה בסדר דין מקוצר. רשם בית המשפט (כב' הרשם נ' הנדל) נעתר לבקשתו של המשיב והאריך לו את המועד להגשת בקשה לרשות להתגונן. המבקש ערער על ההחלטה לפני שופט בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' פלפל) וערעורו נדחה.

מכאן בקשתו להרשות לו לערער.

2.עיינתי בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות ובטענותיו של המבקש. כפי שמתברר הסתבכה הפרשה, בין היתר, בשל מחלוקת בענין "העברת אגרה" מתיק לתיק, בתובענות שהגיש המבקש; מחלוקת שנדונה במסגרת הליכים אחרים שהתקיימו בבית המשפט המחוזי.

בסופו של דבר מצא כב' הרשם, כאמור, שאחורו של המשיב בהגשת בקשתו לרשות להתגונן היה מזערי וכי היו סיבות שהצדיקו את האחור. שופט בית המשפט המחוזי דחה את הערעור אולם מטעם אחר. לדעתו, לא היה כב' הרשם מוסמך לצוות על העברת אגרה מתיק לתיק, כפי שעשה. לפיכך רואים את התובענה הנדונה כאילו לא שולמה בגינה אגרה ולכן, כלשונו, "לא היתה למעשה כל תביעה בפני כב' הרשם. לפיכך לא היה המשיב צריך בכלל להגיש בקשה לרשות להתגונן, וממילא לא איחר את המועד להגשתה ולא היה צורך להאריך את המועד להגשה".

3.אין ממש בבקשה.

מבלי להתייחס לנימוקים שעמדו בבסיס החלטותיהן על הערכאות הקודמות הרי, כפי שציין המבקש עצמו בבקשתו, "עובדתית כיום אין יותר חשיבות לשאלת הארכת המועד שכן בטרם ניתן פסק הדין בערעור ניתנה החלטה להעברת התביעה לפסים רגילים". במצב דברים זה הצטמצם ענינה של הבקשה לנושא ההוצאות שבהן חויב המבקש, לרבות אלה שנגרמו לו.

אין בכך כדי להצדיק ערעור בערכאה נוספת וקל וחומר, לאור גלגוליה של הפרשה עד היום, כפי שתוארו לעיל.

4.הבקשה נדחית מבלי לבקש תשובה.