רע"א 7643/17 ביתרמי בעמ נ. בר- הומס בעמ

1.

בקשה לרשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי

בתל אביב-יפו (הרשם ע' מאור ) מיום 18.7.2017, בע"א 18791-04-17, במסגרתה נמחק על הסף ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת ר' פינצ'וק-אלט ) מיום 1.1.2017 בת"א 18946-01-10.

2.

המבקשת היא חברה קבלנית שסיפקה עבודות קבלנות במספר פרויקטים למשיבים, אשר עוסקים בין היתר בייזום בתחום המקרקעין והבנייה. בין הצדדים פרץ סכסוך בשלהי שנת 2009, אשר נדון בבית משפט השלום בתל אביב-יפו. ביום 1.1.2017 ניתן פסק דין בתביעה עיקרית שהגישה המבקשת יחד עם מנהלה ובתביעה שכנגד שהוגשה על ידי המשיבים. במסגרת פסק הדין, דן בית המשפט בטענות ודרישות כספיות שונות של הצדדים זה כלפי זה סביב מספר פרויקטים, והכריע בהן. עם זאת, בסיום הורה בית המשפט כי הצדדים יגישו פסיקתא אשר תשקף את הכרעותיו "לאור הסכומים שפורטו". הצדדים הגישו בקשות נפרדות למתן פסיקתא, והיו חלוקים בנוגע לסכומים שונים שנפסקו במסגרת פסק הדין ולאופן חישוב הפרשי הצמדה, ריבית והחזר אגרה כאמור בו. נוכח זאת, נתן בית המשפט ביום 22.1.2017 החלטת הבהרה בעניין. אלא שהצדדים נותרו חלוקים לגבי הפסיקתא, ומשכך זו נערכה ונחתמה על ידי בית המשפט ביום 23.1.2017.

3.

המשיבים הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי ביום 15.2.2017 (ע"א 33624-02-17). המבקשת הגישה אף היא ערעור, אך ביום 20.4.2017. לבקשת המשיבים, הורה בית המשפט המחוזי (הרשם ע' מאור ) בהחלטה מיום 18.7.2017, על מחיקת ערעור המבקשת על הסף, מחמת איחור בהגשתו. בהחלטה האמורה צוין, כי "ממילא פתוחה לפני המערערת [המבקשת] האפשרות להגשת בקשה להארכת מועד להגשת כתב ערעור שכנגד, ובית המשפט יידרש לגופה , ולפיכך אין בהחלטה דנן כדי לסגור את שערי בית המשפט לפני המערערת".

4.

מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפניי. לטענת המבקשת, בעקבות "החלטת ההבהרה השנייה" שניתנה על ידי בית משפט השלום ביום 23.1.2017, התחשבנו הצדדים ביניהם ללא שליחת פסיקתא סופית לחתימה. התחשבנות זו, כך נטען, לא נצמדה להחלטת הבהרה כלשהי שהייתה ברורה או מוחלטת, אלא נעשתה בדרך של משא ומתן שכלל ויכוחים משפטיים בסוגיות כספיות שונות. דא עקא, שחרף מצגיהם המטעים של המשיבים לפיהם התחשבנות הצדדים תביא לקץ המחלוקת, החליט המשיב 2 להגיש ערעור מטעם המשיבה 1. אז נפגשו הצדדים במשרדו של בא כוח המשיבים, ומנכ"ל המבקשת הדגיש בפניו כי חשוב להזדרז בניהול המשא ומתן, שכן ככל שלא תצלחנה שיחות הפיוס, יש בכוונתו להגיש ערעור. בהקשר זה השיב בא כוח המשיבים בשיחה טלפונית "ניתן לך ארכה אין שום בעיה" (לטענת המבקשת, בידיה הקלטת השיחה). בנסיבות אלו, סבורה המבקשת כי עולה תמונה ברורה של הגשת הליכים על ידי המשיבים ב"חוסר תום לב משווע", תוך הדרת רגליה מבית המשפט בתחבולה.

מעבר לכך, טוענת המבקשת כי קיים קושי ממשי לקבוע כי איחרה בהגשת הערעור, משום שמניין הימים להגשת ערעור מתחיל להימנות מיום הגשת הפסיקתא המבהירה האחרונה או מיום חתימתה, ופסיקתא כזו מעולם לא הוגשה ולא נחתמה. לכך יש להוסיף את העובדה שאינטרס ההסתמכות של המשיבים באשר לסופיות הדיון לא נפגע, משידעו היטב כי בכוונת המבקשת להגיש ערעור והוסכם כי הגשתו תושהה עד למיצוי המשא ומתן ביניהם.

בנוסף, ביקשה המבקשת להבהיר כי הערעור שהוגש על ידי המשיבים נוגע לאחד הפרויקטים בלבד, בעניינו היא זכתה בתביעתה. לפיכך, אין המבקשת מעוניינת להגיש ערעור שכנגד, אלא ערעור עצמאי בעניין פרויקט אחר, אשר לא נכלל בערעור המשיבים.

5.

לאחר עיון בבקשה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, וזאת בלא צורך בתשובת המשיבים.

כידוע, על בקשות למתן רשות לערער ב" גלגול שלישי " חלה אמת מידה מצמצמת, לפיה רשות ערעור תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין חמור (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3 ) 123 (1982)) . עיון בבקשה מגלה כי אין היא עומדת במבחן זה. עניינה של המבקשת אינו מעלה כל סוגיה בעלת חשיבות כללית, וכל טענותיה נעות סביב הסכסוך הפרטני בין הצדדים.

עם זאת, אציין כי לאור הנימוקים שהעלתה המבקשת לאיחורהּ, כפי שפורטו בתמצית בסעיף 4 לעיל, אין מניעה כי תגיש לבית המשפט המחוזי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, וחזקה על בית המשפט שידון ויכריע בה לגופה.

6.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תשובת המשיבים לא אעשה צו להוצאות.