רע"א 7644-22 רע"א 7644-22

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא, השופט רון סוקול) מיום 17.8.2022 בה"פ 29189-02-17 במסגרתה נדחתה בקשתה של המבקשת כי המשיב 2 יעביר לידיה סכום כסף לו היא זכאית לכאורה.

1.הפרשייה בה עסקינן סבוכה, ואולם לצורך הבנת בקשת רשות הערעור שלפניי די אם אציין את אלה: ביום 17.10.2017 מינה בית משפט קמא את המשיב 2, עו"ד חגי אולמן, כמנהל מיוחד לצורך השלמת פרויקט בנייה גדול בעיר חריש שבמסגרתו נועדו להיבנות בנייני מגורים לטובת כ-600 משפחות (להלן: הפרויקט ו-הרוכשים, בהתאמה). יצוין כי מינוי זה נעשה לבקשת חלק מהרוכשים, ולאחר שהוגשה לבית משפט קמא חוות דעתו של עו"ד עופר אטיאס אשר מונה כבודק. בעקבות מינויו, התקשר המשיב 2 עם המשיבה 1, חברת איילה א.ג. יעוץ נדל"ן בע"מ, על מנת שתשמש כחברת הניהול החדשה של הפרויקט (להלן יכונו המשיבים 2-1, יחדיו: המנהלים המיוחדים). המבקשת, חברת לעבדך באמת בע"מ, היא חברה שלטענתה העניקה בשעתו שירותי שיווק בקשר לאותו פרויקט, ואשר לשיטתה טרם שולמו לה כל הסכומים להם היא זכאית במסגרת הפרויקט. בעקבות זאת, פנתה המבקשת לבית משפט קמא בבקשה שיורה למשיב 2 לשלם לה מהכספים המוחזקים על ידו סכום של 5,175,305 ש"ח המגיעים לה לשיטתה במסגרת הפרויקט, וכן שיורה למנהלים המיוחדים למסור לה מידע בנוגע לסכום דמי השיווק שהתקבלו מהרוכשים. בית משפט קמא, בהחלטה מפורטת ומנומקת, דחה את הבקשה להורות על העברת הכספים למבקשת, ונמנע מלהתייחס לבקשה להעברת מידע.

2.דין בקשת רשות הערעור להידחות ללא צורך בהתייחסות המשיבים. כפי שהבהיר בית משפט קמא בהחלטתו, מינוי המנהלים המיוחדים לא נעשה במסגרת הליכי חדלות פירעון של מי מהגורמים המעורבים בפרויקט, אלא מכוח סמכותו של בית המשפט למנות בעלי תפקיד מטעמו (ובענייננו, כונסי נכסים) לצורך השלמת ביצוע הפרויקט (וראו תקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 אשר חלה על ההליך בעת המינוי). תפקידם של המנהלים המיוחדים תוחם על ידי בית המשפט להשלמת ביצוע הפרויקט, ובפרט השלמת בנייתם של בנייני המגורים, ולא הורחב להסדרת מכלול הסכסוכים והתביעות הקיימים בקשר אליו. ממילא, אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא שלא להורות למנהלים המיוחדים לעסוק בסוגיה המורכבת של ההתחשבנות מול המבקשת, וזאת במיוחד בשים לב לקשרים הקיימים בינה לבין היזמים שעמדו מאחורי הפרויקט בעבר. כך, לעניין איסוף מידע המבוקש על ידי המבקשת (וראו החלטת בית משפט קמא מיום 15.11.2021 בבקשה מס' 105), ומקל וחומר, ביחס לביצוע ההתחשבנות בינה לבין הרוכשים ויתר הגורמים המעורבים בפרויקט. דרכה של המבקשת, כמו גם של יתר המעורבים בפרויקט, להגשת תביעות זה כנגד זה שמורה להם (ומעיון בהחלטה עולה כי חלקם אף החלו לממש זכות זו). אין כל הצדקה לקבוע כי תביעות אלה יתנהלו במסגרת ההליך בו עסקינן, ובוודאי שאין מקום לחייב את המנהלים המיוחדים לעסוק בהן במסגרת המנדט שניתן להם בהליך דנן.

3.לפני סיום, אתייחס בקצרה לשתי טענות נוספות שהועלו בבקשת רשות הערעור: המבקשת טוענת כי המנהלים המיוחדים מחזיקים בכספים אשר נגבו מרוכשי הדירות על חשבון דמי השיווק להם היא זכאית. ואולם, בית משפט קמא הבהיר כי לעניין זה לא הוצגה לפניו ולו "שמץ ראיה" מטעם המבקשת (פסקה 33 להחלטה), וכי הנתונים שנמסרו לו מטעם בעלי התפקיד שמינה במסגרת ההליך עומדים בסתירה לטענה זו (פסקאות 36-34 להחלטה). מעבר לחזרה על טענה בעלמא כאילו במסגרת קופת הפרויקט שנתפסה על ידי המנהלים המיוחדים היו גם דמי שיווק שלא הועברו למבקשת, לא מצאתי כל התמודדות עם קביעות אלה בבקשת רשות הערעור.

טענה נוספת שמעלה המבקשת בבקשת רשות הערעור היא להפליה מול גורמים אחרים שהיו מעורבים בפרויקט. טענה זו לא נטענה כלל במסגרת הבקשה למתן הוראות, וממילא לא נדונה על ידי בית המשפט קמא. די בכך כדי להביא לדחייתה.

4.קיצורו של דבר – דין בקשת רשות הערעור להידחות. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסכום של 3,000 ש"ח. בקביעת סכום זה הבאתי בחשבון את העובדה שלא התבקשה תשובה.