רע"א 7648-22 רע"א 7648-22

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 21.8.2022 (בר"ע 16739-07-22, השופט י' פרסקי). בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של המדינה על החלטתו של בית משפט השלום בבאר שבע מיום 23.5.2022 (ת"א 56516-12-21, סגן הנשיא י' ברוזה).

2.מקורה של הבקשה שבפני בתביעה כספית שהגישה המבקשת, רשת חינוך ארצית המפעילה ומנהלת בתי ספר המיועדים למגזר הערבי, נגד המדינה, היא המשיבה, בגין "קיזוז" של סכומי כסף שהועברו אליה על-ידי משרד החינוך. כבר עתה יצוין כי התביעה נסבה על עניינו של בית ספר שמפעילה המבקשת בישוב לקיה (להלן: בית הספר). בתמצית יצוין כי בשנת 2019 ביצע משרד החינוך ביקורות בבית הספר שמהן עלה כי לכאורה 18 נערים ונערות שדווחו כתלמידי המוסד אינם לומדים בו בפועל. בעקבות זאת, ולאחר שימוע שבו התקבלו חלקית טענות המבקשת (ביחס לתשעה מהתלמידים), ביום 4.4.2021 החליטה המדינה לקזז סך של כ-190,000 שקלים מתקציבי משרד החינוך שהועברו לבית הספר בגין התלמידים שדווחו על-ידו. עוד יצוין כי בקשה "לעיון חוזר" בהחלטה נדחתה ביום 10.8.2021, כך שהחלטת הקיזוז נותרה על כנה.

3.בהמשך לכך, ביום 26.12.2021 הגישה המבקשת את התביעה הכספית האמורה, שכוונה להשבת הסכום שקוזז. לטענת המבקשת, התלמידים אשר בגינם בוצע הקיזוז לומדים בפועל בבית הספר, ואך בשל נסיבותיהם האישיות הקשות נוכחותם בו אינה סדירה. עוד נטען, כי בית הספר משקיע מאמצים ומשאבים רבים במניעת נשירתם מהלימודים. המבקשת הוסיפה וציינה כי בית הספר מיועד לתלמידים הנמנים עם האוכלוסייה הבדואית, אשר מאפייניה הייחודיים מקשים לעתים לשמור על רציפות הלימודים.

4.מנגד, המדינה טענה כי יש לדחות את התביעה על הסף מאחר שבית משפט השלום נעדר סמכות עניינית לדון בה. בעיקרו של דבר, בכתב הגנתה טענה המדינה, במישור הדיוני, כי המחלוקת בין הצדדים מתאימה לבירור במסגרת עתירה מינהלית, ואף מצויה בגדרו של פרט 3 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (שעניינו ב"החלטה של רשות בעניני חינוך", להוציא חריגים מסוימים הקבועים שם). המדינה הדגישה כי אין לאפשר למבקשת לפעול בדרך של תקיפה עקיפה של ההחלטה בעניינה, וכי היה עליה לנקוט בהליך המתאים המופנה לביטולה של ההחלטה במישרין.

5.בית משפט השלום דחה את טענת המדינה בשאלת הסמכות העניינית. בהגיעו למסקנה האמורה קבע בית משפט השלום כי אילו היה מדובר בהחלטת משרד החינוך לסרב לבקשת תקציב היה מקום להגיש נגדה עתירה מינהלית, אולם לא כך כאשר מדובר בתביעת השבה בגין תקציב שקוזז ואשר נסבה על מחלוקת כספית עובדתית. על כן, נקבע כי בנסיבות העניין קיימת סמכות לערכאה האזרחית לדון בתביעה.

6.המדינה הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, ובה שבה על טענותיה בסוגית הסמכות. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה למתן רשות ערעור, ואף קיבל את ערעורה של המדינה לגופו. בעשותו כן קבע בית המשפט המחוזי כי הטעמים העומדים ביסוד ההליך שייכים לתחום המשפט המנהלי, וכי הצגתם במתכונת של תביעה כספית אינה יכולה לגבור על מהותם. בהתאם לכך, נקבע כי בית המשפט האזרחי נעדר סמכות עניינית לבירור המחלוקת, וכי דרך המלך לבירור טענות הצדדים הינה תקיפה ישירה של החלטת המשיבה במסגרת עתירה מנהלית. בהתאם, בית המשפט המחוזי הורה על מחיקת התביעה שהגישה המבקשת לבית משפט השלום, ואף חייב אותה בהוצאות משפט בסך 5,000 שקלים.

7.בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקשת, המקרה דנן מעלה שאלות משפטיות עקרוניות שעניינן גבולות הסמכות העניינית של בית המשפט האזרחי. לגוף הדברים, המבקשת טוענת כי יסודות התביעה נטועים במשפט האזרחי, וכי אף הסעד המבוקש הוא כספי, כך שהמקרה מתאים להיבחן במסגרת תביעה אזרחית. עוד הטעימה המבקשת, כי גם אם לתביעה מאפיינים מינהליים מסוימים, הרי שהנושא הדומיננטי בה הוא השבת הכספים שקוזזו, סעד אשר לערכאה המנהלית אין סמכות לתת. המבקשת הוסיפה והדגישה כי השאלה העיקרית המתעוררת בעניין זה אינה שאלה מנהלית בדבר זכאותה לתקצוב מטעם הרשות המנהלית, אלא שאלה עובדתית גרידא באשר לנוכחותם של מספר תלמידים בבית הספר.

8.ביום 16.1.2023, בהתאם להחלטתי, הוגשה תגובת המדינה לבקשת רשות הערעור. בעיקרו של דבר, במישור הסמכות העניינית המדינה סומכת את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. כמו כן, המדינה טוענת כי אין הצדקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" במקרה דנן. בהקשר זה מטעימה המדינה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי אך יישם את ההלכה המושרשת באשר למצבים בהם תותר תקיפה עקיפה של החלטה מנהלית. משכך, נטען כי המקרה דנן אינו מעורר כל שאלה עקרונית המצריכה הכרעה, להבדיל מאשר יישום של הדין על עובדות המקרה.

9.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני סבורה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. הבקשה שבפני אינה עומדת באמת המידה המחמירה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" המעוגנת בתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. בקשה זו אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינה הספציפי של המבקשת, וכן לא התרשמתי כי דחיית הבקשה עלולה לגרום למבקשת עיוות דין. למעלה מן הצורך אוסיף כי אף לא מצאתי שנפל כל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, עת קבע כי מקומו של מקרה זה להתברר במסגרת עתירה מנהלית. כפי שנקבע בעבר בבית משפט זה, אין בתביעת סעד כספי כשלעצמה כדי לשנות מהמסקנה כי מהות הדברים הינה תקיפה של החלטה מנהלית שצריכה להיעשות בערכאה המתאימה (ראו: רע"א 2063/16 גליק נ' משטרת ישראל, פסקה 6 לפסק דינו של השופט צ' זילברטל (19.1.2017); רע"א 88/17 גולן נ' ראש עיריית תל אביב, פסקה 3 (9.5.2018); רע"א 6607/19 משטרת ישראל נ' יעקובוב, פסקה 8 (12.2.2020)).

10.יחד עם זאת, למען הסר ספק, יובהר כי אין בדברים אלו כדי להביע כל עמדה בכל הנוגע לטענות המבקשת לגופן, הראויות להתברר, ולא כל שכן נוכח הנסיבות שתוארו ביחס להפעלתו של בית הספר. כאמור, החלטתי מוגבלת אך לסוגית הערכאה המוסמכת. ככל שתפנה המבקשת לערכאה המוסמכת, ואינני נוקטת כל עמדה לגוף הדברים, יש לצפות שפרק הזמן שחלף בשל ניהול ההליך הנוכחי, כשלעצמו, לא יעמוד לה לרועץ.

11.סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ובהתחשב בהוצאות שנפסקו בבית המשפט המחוזי, אין צו להוצאות.