רע"א 7671/00 שרון עפרוני נ. מושב עין יהב מושב עובדים להתיישבות חקלאית שית

1.אספקת המים למשק המעובד על-ידי המבקשים בעין-יהב נותקה על-ידי המשיבים, וזאת לאחר שהאסיפה הכללית של המשיב 1 (להלן: המושב) דחתה את בקשת המבקשים להתקבל כחברים במושב.

2.המבקשים הגישו בתאריך 7.9.99 לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תובענה כנגד המשיבים ובקשה למתן סעד זמני, שעיקרם עתירה לחיבור המבקשים מחדש לרשת אספקת המים של המושב. עיקר טענתם הוא, כי המשיבים אינם רשאים להתנות את אספקת המים לצרכים חקלאיים למשקים שבתחומי המושב, בחברות בו. במסגרת בקשתם למתן סעד זמני טענו המבקשים, כי יבול שתילי עגבניות ששתלו עלול לרדת לטמיון אם לא תתקבל בקשתם.

בעקבות הליכים שונים שנוהלו בנוגע לבקשה למתן סעד זמני, נפסק בבית-משפט זה בתאריך 17.10.99, כי המשיבים יספקו למשקם של המבקשים מים עד לחודש מרץ 2000, ולא מעבר לכך, וזאת בכדי להציל את היבול שנשתל זה מכבר.

3.במסגרת התובענה העיקרית הופנו הצדדים על-ידי בית-המשפט המחוזי להליך גישור, אך הליך זה נכשל.

ביני לביני שתלו המבקשים במשקם בחודש אוגוסט 2000 שתילי עגבניות חדשים.

4.משנכשל הליך הגישור, הגישו המבקשים לבית-המשפט המחוזי בקשה במעמד צד אחד, בגידרה עתרו פעם נוספת למתן סעד זמני של אספקת מים למשקם.

בית-המשפט המחוזי הורה כי הבקשה תידון במעמד שני הצדדים, וקבע כי אין מקום למתן הסעד הזמני עד שייערך דיון כאמור, אשר מועדו נדחה לתאריך 7.11.00 בעקבות בקשה שהגישו המשיבים. כן קבע בית-המשפט המחוזי, כי יימחקו תצהירים שהוגשו מטעם המבקשים ואשר אינם תצהירים של בעלי-הדין.

5.מכאן הבקשה שבפניי, בגידרה טענו המבקשים כי דחיית מועד הדיון בבקשתם עד לתאריך 7.11.00 עלולה להפוך את הדיון בבקשה לאקדמי, וזאת מכיוון שבהיעדר אספקת מים עלולים שתילי העגבניות החדשים לרדת לטמיון. עוד נטען, כי השתילה הנוכחית נעשתה רק לאחר שבמסגרת הליכי הגישור הסתמנה אפשרות ברורה לכך שיושג הסדר בין הצדדים, וכי האשם לכישלון הליכי הגישור מוטל על המשיבים. לבסוף טענו המבקשים, כי תצהירי העדים שהגישו נמחקו בלא הצדקה ומבלי שנשמעה עמדת המבקשים.

מנגד טענו המשיבים, כי אין מוטלת עליהם חובה לספק מים למבקשים, לאחר שנדחתה בקשתם להתקבל כחברים במושב, וכי המבקשים - ששתלו שתילים חדשים של עגבניות בטרם הוכרע הסכסוך - אינם יכולים להלין אלא על עצמם אם ייהרס יבול השתילים.

6.בית-המשפט המחוזי קבע את הדיון בבקשה לסעד זמני, כאמור, לתאריך 7.11.00. בנסיבות אלה, וכאשר המבקשים עותרים לצו זמני שנועד להיטיב את מצבם, לא שוכנעתי כי יש מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי להימנע ממתן סעד זמני עד לדיון במעמד שני הצדדים.

בפני המבקשים אף פתוחה הדרך להגיש בקשה להקדמת מועד הדיון בבקשתם למתן סעד זמני.

7.אין לקבל אף את טענת המבקשים באשר למחיקת תצהיריהם של מי שאינם בעלי-דין. שכן, מדובר בהחלטה בעניין שבניהול הדיון, הנתון, ככלל, לשיקול-דעתה של הערכאה הראשונה.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.