רע"א 7674/00 מדינת ישראל - ההוצאה לאור של משרד הביטחון נ. חני זיו

הספר "בני קשת", אשר נכתב על-ידי המשיבה ופרופ' יואב גלבר, נבחר כשי הרמטכ"ל לחלוקה לחיילי החובה, חיילי הקבע וגמלאי צה"ל בשנת היובל למדינת ישראל. לקראת סיום העבודה על הספר, התגלעו מחלוקות בין הצדדדים, במספר נושאים הנוגעים לתוכנו ועריכתו של הספר והוגשו מספר תובענות לבית-משפט שונים, לרבות לבית-משפט זה, שעם סיומן אמורות היו המחלוקות בין הצדדים לבוא לקיצן. אלא שלא כך היה, והתביעה דנן, שהגישה המשיבה בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ותביעה שכנגד שהגישה המבקשת, הן המשך למחלוקות אלה.

בתביעה שהגישה המשיבה נטען בין-היתר, כי עמדה בכל מטלותיה על-פי ההסכם בינה לבין המבקשת, לרבות הגשת כתב-היד של הספר ערוך במועד כמוסכם, ואילו המבקשת הפרה את ההסכם ביניהן ונהגה בחוסר תום-לב וממניעים פסולים לכל אורך העבודה המשותפת על הספר.

בית-המשפט המחוזי קבע, כי עדויות ראשיות יוגש בתצהירים. לפיכך, הגישה המשיבה מספר תצהירי עדות מטעמה, ופנתה לבית-המשפט בבקשה להזמנת עדים נוספים, מהטעם שעדים אלה אינם נמצאים בשליטתה. על עדים אלה נמנו ראש-הממשלה ושר-הבטחון, אהוד ברק; שר התחבורה, אמנון ליפקין-שחק ושניים נוספים.

בבקשה נאמר, כי עדותו של ראש-הממשלה ושר-הבטחון דרושה מהטעמים הבאים: המשיבה נפגשה עמו בכדי לוודא חלק מהעובדות המצויינות בספר; על-מנת שיעיד מהן הפעולות ש"שר-בטחון סביר" אמור לנקוט בעת הטיפול בחלוקת ספר כשי הרמטכ"ל; כדי לברר מיהו יוזם התביעה שכנגד שהגישה המבקשת ועל-מנת שיעיד, כי כתב-היד של הספר היה מוכן במועד עליו הוסכם. באשר לעדותו של שר-התחבורה נטען, כי בהיותו רמטכ"ל בתקופה הרלוואנטית להוצאת הספר, עדותו נחוצה על-מנת לברר את נסיבות בחירת הספר כשי הרמטכ"ל.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ד"ר דרורה פלפל) הורה על זימונם של ראש-הממשלה ושר הבטחון, שר-התחבורה ושניים נוספים לעדות.

מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה טענה המבקשת, כי עדותם של ראש-הממשלה ושר-הבטחון ושר-התחבורה אינה רלוואנטית לבירור המחלוקות בין הצדדים, וזימונם נתבקש על-מנת ליצור פרובוקציה ולהפעיל לחץ שאינו ראוי על המבקשת. כן נטען, כי לא ננקטו ההליכים הקבועים בחוק לזימונם של עדים אלה, המכהנים כחברי-כנסת.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, נחה דעתי, כי עדותו של ראש-הממשלה ושר-הבטחון אינה נחוצה לבירור המחלוקות בין הצדדים, שכן אין ברשותו מידע המתייחס באופן ישיר למחלוקות אלה. מאידך, מן התשובה עולה כי עדותו של שר-התחבורה עשויה להיות רלוונטית. לפיכך אין מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי לזמנו למסור עדות.

באשר לעדים הנוספים המוזכרים במבוא לבקשה, הרי שלגביהם לא פורטו בגוף הבקשה הטעמים מדוע עדותם אינם נחוצה, ועל-כן הבקשה, ככל שהיא נוגעת לעדים אלה, נדחית.

אשר-על-כן, הבקשה מתקבלת בחלקה, במובן זה שאין לזמן את ראש-הממשלה ושר הבטחון להעיד, ואילו לגבי שאר העדים, שזימונם אושר על-ידי בית-המשפט המחוזי, החלטת בית-המשפט המחוזי נותרת על-כנה. עם-זאת מובן, כי על המשיבה לזמן את שר-התחבורה, אשר מכהן גם כחבר-כנסת, באופן הקבוע בחוק.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.