רע"א 768/14 פלוני נ. פקיד שומה - רחובות

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (השופט אטדגי) בגדרי ע"מ 6960-12-09, ע"מ 46842-07-11 וע"מ 4725-11-11 מיום 5.1.14. ביסוד הבקשה טענות לביטול צוי שומה שכללו הגדלה במקרה אחד, ומשאלה להחזרת הדיון בצוים שתוקנו, לשם דיון מחודש בהשגה.

רקע

ב.

אלה בתמצית העובדות הצריכות לענייננו: המבקש תוקף צוים, שהוציא המשיב, לפי סעיף 152 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) בגין שנות המס 2006-2003. המבקש עירער על צוים אלה (ע"מ 6960-12-09). הצדדים ניהלו משא ומתן, ומשזה לא צלח, הוגשו תצהירי עדות ראשית. מן התצהיר שהגיש, המשיב עלה, כי המשיב תיקן את השומה, והפחית מסכום השומה 1,056,435 ₪. בעקבות זאת עתר המבקש "לביטול הצוים ולקבלת הערעור", שכן היה, לטענתו, צורך ליתן זכות טיעון מחודשת לפי סעיף 158א לפקודת מס הכנסה, משתיקון השומה יצר שומה חדשה. בית המשפט המחוזי (השופט אטדגי; החלטה מיום 3.2.13) דחה טענות אלה. צוין, כי "הפחתת השומה, תוך קבלת חלק מטענותיו של המערער, איננה יוצרת שומה חדשה, והיא אף איננה 'תיקון הצו'". נומק, כי הואיל ועל ערעורו של המבקש חלות מרבית תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אין מניעה כי מי מהצדדים יודיע על קבלת טענותיו של הצד האחר. כן צוין, כי הפחתת השומה ותיקונה נעשו לאחר שמיעת המבקש וקבלת מקצת טענותיו. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 1586/13). בין היתר נטען, כי מנספח 8 לתצהיר המשיב, שלא עמד בפני בית המשפט המחוזי, עולה, כי המשיב יצר שומה חדשה, וכי "שינה את כל הבסיס של השומה המקורית, תיקן וגם שיפר עמדות", וכי בהעדר נספח 8 לא יכול היה בית המשפט המחוזי לקבוע אם מדובר בשומה חדשה אם לאו.

ג.

הבקשה לרשות ערעור נדחתה על ידי ביום 2.5.13. משנספח 8 לא עמד בפני בית המשפט המחוזי, הנחת המוצא לדיון היתה זו שעמדה בפניו, כי עסקינן בהפחתת שומה, והחלטתי לא נדרשה לנספח זה כשלעצמו. ציינתי, כי במישור הפרוצדורלי ניתן היה להידרש להפחתת השומה במסגרת הדיונים לפשרה בגדרי תקנה 191 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, שעניינה מתן פסק דין חלקי. לגופו של עניין סברתי, כי זכות הטיעון נועדה לאפשר לנישום להשמיע טענותיו, מקום שבו קיים חשש לפגיעה בזכויותיו. חשש זה אינו מתקיים במקרה של הפחתת שומה, המקלה עמו. הוסף, כי מתן זכות טיעון מחודשת עלול "לגרום לאפקט מצנן ולהרתיע את רשויות המס מפני היעתרות לטענות של נישומים, שנמצאות מוצדקות". לאחר החלטה זו הגיש המבקש בקשה "לעיון מחדש ולמתן פסק דין חלקי" לבית המשפט המחוזי. נטען, כי מנספח 8 עולה, כי הוגדלה תוספת ההכנסה, שיוחסה לאחד ממקורות הכנסתו. הגדלה זו כנטען, חייבה זכות טיעון מחודשת, גם אם בסופו של דבר התוצאה היתה הפחתת השומה הכללית. משזו לא ניתנה, יש להורות, כנטען, על ביטול הצוים ועל קבלת הערעור. כן נתבקש מתן פסק דין חלקי, שלפיו יתוקנו חיובי השומה לאחר ההפחתה.

ד.

בקשת המבקש לעיון מחדש, נוכח טענותיו ביחס לנספח 8, נדחתה על-ידי בית המשפט קמא (החלטה מיום 5.1.14). הוסבר, כי בסופו של דבר תוצאת התחשיב מחדש היא הפחתת השומה, ו"גם אם בדרכו למסקנה זו, הפחית המשיב ממרכיב מסוים והוסיף על מרכיב אחר בתחשיב, הדבר אינו מצדיק את קבלת הבקשה, כדי ביטול הצוים וקבלת הערעור" (פסקה 6). בית המשפט הוסיף (שם) כי "כאשר במקרה דנן, המשיב פתח בהבאת הראיות, הרי שזכות הטיעון של המערער שמורה לו במלואה במסגרת הבאת והשגת ראיותיו, והיא לא נפגמה במאומה", וכי המחלוקת היא כוללת ותתברר היטב בשלב ההוכחות. נתקבלה הבקשה למתן פסק דין חלקי, שלפיו תוקנו חיובי השומה לאחר ההפחתה.

הבקשה

ה.

בבקשה הנוכחית נטען, כי הואיל וביסוד תיקון הצוים הגדלת השומה ביחס לאחד ממקורות ההכנסה המרכיבים את השומה המקורית, על "בית המשפט הנכבד קמא לשנות את ההחלטה בה עיין מחדש, ולהורות, לכל הפחות, על קבלת הערעור בעניין הצוים שתוקנו על הסף ולו גם באופן שיורה על החזרת הדיון בהם לשלב של דיון בהשגה". נטען, כי היה מקום ליתן למבקש זכות טיעון טרם ההחלטה על תיקון הצוים, וכי לא ניתן לומר, מקום שבו בצו המתוקן הגדיל המשיב את אחד החיובים, אף אם במכלול היתה הפחתה, שלא נגרם למבקש כל נזק.

הכרעה

ו.

אין בידי להיעתר למבוקש. שקלתי בדבר, ואמנם עסקינן במקרה שבו הוגדלה השומה באחד הרכיבים, ועל כן לכאורה אולי אפשר היה לפתוח פתח שיבה לדיון בהשגה. ואולם, על בית המשפט להביא בחשבון את יעילות הדיון, ואת הצורך שהליכים לא ייגררו יתר על המידה וינועו בכרכור בין רשויות וערכאות. והנה בנידון דידן אמר בית המשפט המחוזי את אשר אמר באשר לזכות הטיעון השמורה למבקש בערעור; והלא עיקר הדאגה הוא, שמא תקופת זכות הטיעון – וזו אינה מתקפחת במהות, ואף אין נעולה הדלת בהמשך להשגה ערעורית נוספת לפי הצורך. תרופתו של המבקש במקרה דנא היא על כן, כפי שאמר בית המשפט המחוזי, כהליך הערעור עצמו, ובלא שאטע מסמרות, חזקה על בית המשפט שיעיין בראיות וישמע טענות בנפש חפצה, לרבות – ככל הנחוץ – באשר לרכיב שבו הוסף לתחשיב. אוסיף, כי חלק מן העוקץ, גם אם לא כולו, ניטל בעצם העובדה שעסקינן בהפחתה כוללת. ושוב, העיקר הוא איפוא, כי בידי המבקש אפשרות ראויה לטעון כלפי התיקון שנעשה כעולה מנספח 8, במסגרת הדיון בתיק העיקרי בערעור בבית המשפט המחוזי, וככל שיחפוץ

בכך יוכל המבקש גם להשיג על פסק הדין לבית משפט זה, וכמובן איני מזמין השגה כזאת.

ז.

על כן איני נעתר למבוקש.