פרטי ההליך
ב
בית-המשפט העליון
רע"א
7680/02
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
המבקשים
:
1. יחזקאל עזר
2. אגנס עזר
3. ישראל פייג
4. חנה פייג
5. חץ אקולוגיה בע"מ
נגד
המשיב
ה:
הוועדה המקומית לתכנון ולבניה - חיפה
בקשת
רשות ערעור על החלטות בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.7.02 ומיום 11.8.02
בבש"א 9168/02 (ה"פ 398/02) שניתנו על-ידי כבוד השופט ש' ברלינר; ובקשה
למתן סעד ארעי
בשם המבקשים: עו"ד
אריאל פלביאן; עו"ד יהודה מלאך
החלטה
בין המבקשים לבין המשיבה התנהלו שני הליכים הנוגעים לאירוע של הפקעת חלק ממקרקעין שבבעלות המבקשים, המצויים בחיפה, על-ידי המשיבה, אשר הודיעה כי היא נזקקת לחלק המקרקעין המדובר לצורך מימוש תוכנית לסלילת כביש. במסגרת ההליך האחד - ה"פ 398/00 - הגישה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בחיפה תובענה למתן צו שיורה למבקשים למסור לידיה את חלק המקרקעין שהופקע. הליך זה נסתיים בפסק-דין לטובת המשיבה, אשר בין היתר נקבע בו:
השטח המופקע מן [המקרקעין] הוא השטח הפחות חשוב ופחות תיפעולי משטחה העיקרי של החלקה ... [עם זאת] מצאתי משקל מסוים בטענת [המבקשים], כי ההפקעה האמורה עשויה לפגוע באפשרות הכניסה שלהם לשטח התפעולי... בקשר לזה אני מורה שבמהלך ביצוע העבודות, תאופשר בכל זאת כניסת רכב כבד אל אותו השטח ... בכניסה אחת שתותווה לצורך זה במקום מתאים לפי שיקול דעת [המשיבה] בגבול השטח המופקע. במידה וענין זה לא יוסדר בהסכמה בין הצדדים בתקופה שבמהלך ביצוע העבודות אקיים בקשר לכך ישיבה נוספת.
במסגרת ההליך השני הגישו המבקשים כנגד המשיבה תביעת פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה1965-, אשר הועברה להכרעת שמאי מכריע.
לאחר שנדחה ערעור על פסק-הדין שניתן בה"פ 398/00, הגישו המבקשים לבית-המשפט המחוזי בקשה למתן הוראות, שבגידרה טענו, בעיקר, כי המשיבה פועלת במתכוון על-מנת לעכב את ההכרעה בתביעת הפיצויים שהוגשה כנגדה, ומונעת בהתנהגותה מן המבקשים, המנהלים במקרקעין את עיסקם, מלקבל את סכום הפיצויים שלו הם זכאים, באופן העלול להביא לקריסתו הכלכלית של העסק. עוד נטען, כי על רקע זה, מן הדין לקשור בין סיום הדיון בתביעת הפיצויים לבין מועד מסירת חלק המקרקעין שהופקע, באופן שמסירת המופקע למשיבה תיעשה רק לאחר שהמבקשים יקבלו את סכום הפיצויים המגיע להם מן המשיבה.
בית-המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשים, תוך שקבע כי אין לפתוח מחדש את הדיון בטענות המבקשים הנוגעות להליך בה"פ 398/00, שנסתיים בפסק-דין לטובת המשיבה. בית-המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי לא שוכנע שהמשיבה אינה עומדת בהתחייבותה לאפשר למבקשים כניסה למקרקעין במהלך ביצוע עבודות סלילת הכביש, או כי הסדר הכניסה למקרקעין שנקבע אינו סביר.
מכאן הבקשה שבפניי, שבמסגרתה חזרו המבקשים על טענותיהם בפני בית-המשפט המחוזי.
דין הבקשה להידחות. שכן, לא זו בלבד שהמבקשים לא הצביעו על שאלה משפטית כללית או עיוות-דין שנגרם להם, המצדיקים מתן רשות לערער; אלא שאף לגופם של דברים אין עילה להתערבות בהחלטת בית-המשפט המחוזי.
כאמור, בית-המשפט המחוזי קבע בהחלטתו, מחד-גיסא, כי אין בכוונתו לדון בטענות המבקשים הנוגעות להליך שנסתיים זה מכבר בפסק-דין; ומאידך-גיסא, כי מצא - כעניין שבעובדה - כי המשיבה ממלאת אחר פסק-הדין, ובכלל זה אחר ההוראות שניתנו בו על-מנת לאפשר למבקשים גישה לעיסקם במהלך ביצוע עבודות סלילת הכביש במקרקעין שהופקעו. בהחלטה זו אין עילה להתערבות ערכאת הערעור.
עם זאת, ברי, כי אין בדחיית הבקשה למתן רשות לערער כדי לסגור בפני המבקשים את הדרכים הפתוחות בפניהם על-מנת לברר את טענותיהם בעניין התנהלותה של המשיבה בכל הנוגע להליך שלפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה1965-.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, ד' בתשרי תשס"ג (10.9.02).
ש
ו פ ט ת