רע"א 7682/04 נכסי ורדה בע"מ נ. בנק האגוד לישראל בע"מ

1.בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט י' זפט), אשר דחה את בקשתם של המבקשים ליתן סעד זמני לפיו מנועים המשיבים מלהמשיך בהליכי ההוצאה לפועל המתנהלים נגד המבקשים.

2.אלו הן העובדות, בקצרה: אצל המשיב 1 (להלן - הבנק) התנהלו חשבונות שנפתחו לצורך מימון פרוייקט לבניית בית מגורים בהרצליה (להלן - הפרוייקט), אשר נוהל על ידי מספר שותפים. בשנת 1996 העמיד הבנק אשראי לרכישת המגרש המיועד לבניה. להבטחת האשראי מישכנו השותפים לטובת הבנק את זכויותיהם באותו מגרש. בשנת 1998 התנהלו מגעים בין השותפים בפרוייקט לבין הבנק בעניין מתן ליווי פיננסי לפרוייקט על ידי הבנק. בסמוך לתחילת עבודות הבנייה בפרוייקט ובטרם נחתם הסכם ליווי פיננסי העמיד הבנק אשראי נוסף בחשבון הפרוייקט. כחלק מן הדרישות בהן היתנה הבנק את מתן האשראי, חתם המבקש 4 על ערבות לחובות בחשבונות הפרוייקט עד לסך של 1,500,000 דולר. כמו כן מושכנו לטובת הבנק זכויות בנכס מקרקעין השייך למבקשת 1 ובנכס נוסף השייך למבקשת 2 ולמבקש 3. משמולאו דרישות הבנק, פנה סניף הבנק בו התנהלו החשבונות לוועדת האשראים של הבנק בבקשה להעביר את חשבון הפרוייקט למסגרת של ליווי פרוייקט. הוועדה אישרה את הבקשה, בכפוף לכך שתתבצע בדיקה כי המבקש 4 מחזיק ייפוי כוח מן השותפים לפרוייקט המסמיך אותו למכור את כל הדירות בפרוייקט. בפועל, לא הומצא לבנק ייפוי כוח כאמור, והשותפים לפרוייקט אף לא חתמו על הסכם הליווי. לאור זאת, הודיע הבנק כי חשבון הפרוייקט ינוהל במתכונת של אובליגו מול בטחונות. משלא נפרעו חובות הפרוייקט לבנק, ולא הושגה הסכמה על אופן הפרעון במסגרת משא ומתן שהתנהל בין הצדדים, פתח הבנק בשנת 2002 בהליכי הוצאה לפועל לגבי הנכסים הממושכנים. בין נכסים אלה נמנית דירת הפנטהאוז בפרוייקט, הנמצאת בבעלותם של המבקשת 2 והמבקש 4, אשר המשיב 2 מונה בהוצאה לפועל ככונס נכסים לגביה. חשוב להוסיף, כי המבקש 4 הוא בעלה של המבקשת 2 ואילו המבקש 3 הוא בנם. המבקשת 1 נמצאת בשליטתה של המבקשת 2.

בתחילת השנה הנוכחית הגישו המבקשים תובענה נגד הבנק לבית משפט השלום בתל אביב, אשר העבירה לבית המשפט המחוזי. בין יתר הסעדים שהתבקשו בגדר התובענה עתרו המבקשים לסגירת תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו נגדם. טענתם המרכזית לעניין מימוש הנכסים הממושכנים הייתה, כי הבנק פעל בניגוד למוסכם בכך שהעמיד אשראי לטובת חשבון הפרוייקט אף שהמבקש 4 לא הוסמך למכור את כל הדירות בפרוייקט. במסגרת התביעה הוגשה בקשה לצו מניעה זמני אשר ימנע מן הבנק להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. בית המשפט קבע, כי שיעבוד הנכסים נשוא הבקשה לא הותנה בהמצאת ייפוי כוח למשיב 4 מטעם השותפים לפרוייקט. הוא הוסיף, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הבנק. לדבריו, הנכסים שהבנק מבקש לממשם אינן משמשים למגורי המבקשים, ועל כן הנזק שייגרם להם מדחיית הבקשה הוא כספי בלבד והבנק לא יתקשה לפצותם בגינו. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.בקשת רשות הערעור נסמכת על מספר טיעונים עיקריים. ראשית, טוענים המבקשים כי ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא שגויים, שכן ממכלול הראיות עולה כי הסכם השיעבוד אכן הותנה בהמצאת ייפוי כוח למשיב 4 מטעם השותפים לפרוייקט. בין היתר מסתמכים הם על החלטת ועדת האשראים של הבנק שנזכרה לעיל. אליבא דידם, משלא התקיימו התנאים המוסכמים להענקת אשראי על ידי הבנק, אין הוא יכול להיפרע מהם את החוב שנוצר בגין אי פרעון ההלוואות. כן גורסים המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, לפחות בכל הנוגע לדירת הפנטהאוז בפרוייקט לגביה מונה המשיב 2 ככונס נכסים, שכן המבקשת 2 והמבקש 4 מתגוררים בה. לדבריהם, ייגרם להם נזק בלתי הפיך באם יפונו ממנה.

4.דין הבקשה להידחות. איני סבור כי יש מקום להתערבות בממצאיו העובדתיים הלכאוריים של בית משפט קמא באשר לאי התניית שיעבוד הנכסים בהמצאת ייפוי הכוח. העובדה שלא נכללה בהסכמים שנחתמו בין הצדדים ובשטרי המשכנתה התניה כאמור מלמדת על כך שהמשכנתה תקפה אף בהעדר ייפוי כוח. הראיות שהביאו המבקשים, לרבות החלטת ועדת האשראים של הבנק, אינן מבססות את טענתם כי במישור היחסים שבין הצדדים, להבדיל ממישור הניהול הפנימי של הבנק, הותנה מתן האשראי בהמצאת ייפוי הכוח. זאת ועוד, מכיוון שהמבקש 4 הוא שאמור היה להמציא את ייפוי הכוח, אין הוא יכול להיבנות מכך שייפוי הכוח לא הומצא בסופו של דבר. המבקשים לא סיפקו תשובה של ממש לשאלה מדוע לא ניתן ייפוי הכוח. לפי התמונה שמציגים המבקשים, היה המבקש 4 גורם זר וחיצוני לפרוייקט. ברם, אף מבלי להכריע במחלוקת שבין הצדדים בדבר מידת מעורבותו בפרוייקט, מן החומר עולה כי הלה נטל חלק פעיל במגעים מול הבנק בקשר למתן האשראי לטובת הפרוייקט. כן יוזכר כי לתקופה מסוימת הוא היה שותף באחד מחשבונות הבנק של הפרוייקט. יש בכך כדי להחליש את גרסתם של המבקשים. אף לא ניתן להתעלם מקשרי המשפחה בין המבקשים כאשר בוחנים את טענותיהם, על רקע תפקידו המרכזי של המבקש 4 בעניין. זאת ועוד, המועד להמצאת ייפוי הכוח היה בשנת 1998 או 1999. השגותיהם של המבקשים בעניין הועלו רק בשנת 2004, משננקטו נגדם הליכי הוצאה לפועל למימוש השיעבודים.

5.באשר למאזן הנוחות, בית משפט קמא שגה, אמנם, בקבעו כי דירת הפנטהאוז אינה משמשת למגורי המבקשים, שכן אין בין הצדדים מחלוקת כי הדירה משמשת למגורי המבקשת 2 והמבקש 4. ברם, מן החומר שבפניי עולה לכאורה, כי הם לא ייוותרו ללא קורת גג באם יפונו, שכן בבעלותם נכס מקרקעין נוסף בו יוכלו להתגורר. עובדה זו נטענה על ידי הבנק בתצהיר שהוגש מטעמו לבית משפט קמא בתגובה לבקשת הסעד הזמני. בהיעדר התייחסות לנקודה זו הן בתצהיר המבקש 4 שהוגש לבית המשפט המחוזי במסגרת תשובת המבקשים לתגובת הבנק, והן בתצהירי המבקשים 2 ו-4 שהוגשו לבית משפט זה לתמיכה בבקשה למתן סעד על פי צד אחד, לא נסתרה טענת הבנק. מדובר, איפוא, בנזק כספי אשר הבנק יוכל לפצות את המבקשים בגינו אם בסופו של דבר ייפסק בתיק העיקרי לחובתו. במצב דברים זה, הפגיעה שעלולה להיגרם למבקשים כתוצאה מפינויים מדירת מגוריהם אינה כה חמורה עד שהיא מצדיקה מתן צו מניעה זמני לעצירת הליכי ההוצאה לפועל.

6.אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית בלא צורך בתשובה. ממילא נדחית אף הבקשה לסעד זמני.