רע"א 7685/20 יצחק בן משה נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ

1.

במסגרת הליך פשיטת רגל בעניינו של המבקש, הוגשה תביעת חוב על ידי המשיב, ובית המשפט המחוזי מינה מנהל מיוחד להכריע בה. 'בקשה 185' בתיק פשיטת הרגל, הריהי ערעור שהוגש לבית המשפט נגד הכרעת המנהל המיוחד. במסגרת הליך זה, הגיש המבקש בקשה, שבמסגרתה הפנה לפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון, וטען כי על-פיו, דינה של תביעת החוב להידחות על הסף. בהחלטת בית המשפט המחוזי, היא ההחלטה מושא הבקשה שלפנַי, קבע בית המשפט כי לאחר שנשמעו מלוא טענותיו של המבקש, עליו להמתין להכרעה בערעור, ולא להגיש בקשות על גבי בקשות בטרם ניתנה ההחלטה. בנוגע לבקשה הקונקרטית, קבע בית המשפט כי ניתן היה להפנותו לאסמכתא החדשה, מבלי ללוות הפנייה זו בבקשה לסילוק על הסף, שאינה ממין העניין. המבקש סבור, כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו, וכי מן הדין היה לדחות את תביעת החוב על הסף, נוכח פסק הדין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון.

2.

דין הבקשה להידחות. ההליך בנוגע לערעור שהוגש נגד הכרעת המנהל המיוחד – התקיים, טיעוני הצדדים – נשמעו, וההכרעה בעניינו – בוא תבוא. חרף זאת, פונה המבקש שוב ושוב בבקשות שונות לבית המשפט המחוזי, בנוגע לערעור הנזכר. כפי שקבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו, אין מקום לדרך התנהלות שכזו. על המבקש להתאזר בסבלנות עד למתן הכרעה בערעור. לגופו של עניין, בצדק נקבע כי לא היתה עילה להגשת הבקשה לסילוק על הסף, לבטח לא בשלב זה. ניתן היה להסתפק בהפניה לאסמכתא החדשה, גם זאת – למעלה מן הצורך.

3.

הבקשה נדחית אפוא בזאת; ממילא נדחית גם 'הבקשה לעיכוב ההליכים'.

המבקש מטריד הן את בית המשפט המחוזי הן את בית המשפט הזה, בבקשות שונות שברובן ככולן – כך נפסק פעם אחר פעם – אין ממש. בהחלטותיי הקודמות, מיום 16.6.2020 ומיום 18.10.2020, התריתי במבקש. באחרונה גם ציינתי, כי ראוי היה לפסוק הוצאות לטובת אוצר המדינה בגין הגשתה. פעם, פעמיים, שלוש לא עשיתי כן, אך המבקש אינו שועה להערות, ולפיכך אין מנוס מהטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה. הזמן השיפוטי של כל ערכאות השיפוט, הריהו משאב ציבורי יקר, ולמרבה הצער, דומה, כי המבקש אינו מוקירו; מתדיינים אחרים, הממתינים לתורם, ניזוקים. זאת הפעם, ישא אפוא המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה, בסך של 1,500 ₪.