רע"א 7689/09 ולריה לובטסקיה נ. מ. זילגמן ושות' עורכי דין ונוטריונים

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 8.7.2009 (כבוד השופטים י' שנלר, ק' ורדי ור' לבהר שרון ) בע"א 3635/07, בו נדחה ערעורם של המבקשים על פסק הדין של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד ס. הנשיאה ש' אלמגור ) מיום 11.7.2007 בת"א 77020/04. עניינם של הליכים אלו בחיוב המבקשים בתשלום שכר טרחה למשיב.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.ביום 4.10.2001 התרסק מטוס של חברת Siberian Airlines כתוצאה מפגיעה של טיל אוקראיני שנורה בטעות במסגרת תרגיל צבאי. בין הנספים היו יקיריהם של המבקשים. בעקבות האסון, הוקם ועד משפחות הנספים ובמסגרתו פנו המשפחות, ביום 14.11.2001, למשיב וביקשו כי זה ייצג אותן מול רשויות אוקראינה ויטפל בקבלת פיצוי על נזקי האסון. בהתאם, נחתמו עם המבקשים, להוציא מבקשים 3 ו-6, הסכמי שכר טרחה לפיהם התחייבו לשלם למשיב שכר טרחה בשיעור 13% + מע"מ מסכום הפיצויים שיקבלו.

2.

במקביל, ובהמשך להחלטת ממשלת ישראל מיום 28.10.01 לפיה מדינת ישראל תסייע למשפחות הנספים בייצוג עניינם מול אוקראינה, הוקם צוות בינמשרדי של פרקליטים ממשרד החוץ וממשרד המשפטים שעבד בשיתוף פעולה עם פרקליטי המשיב מול ממשלת אוקראינה. המשא ומתן עם ממשלת אוקריאינה נמשך כשנתיים ולו היו שותפים פרקליטי המשיב כמו גם עורכי דין מטעם הצוות הבינמשרדי. במהלך תקופה זו נפגשו נציגי המשיב עם משפחות הנספים, ביניהם המבקשים, מספר פעמים ואף ערכו תחשיבי נזק. לבסוף, סוכם על תשלום של 200,000 דולר לנספה, בתנאי, אותו הציבה ממשלת אוקראינה, כי הרוב המכריע של המשפחות יקבל את ההצעה.

3.

ביום 20.10.2002, ימים ספורים לפני הפגישה הראשונה עם נציגי ממשלת אוקראינה, הודיעו המבקשים כי הם מבטלים את ייפוי הכוח שנתנו למשיב ואת החוזים שכרתו עימו, בטענה של אי עמידה בהתחייבויות. המשא ומתן עם ממשלת אוקראינה נמשך וביום 31.12.2003 הועבר סכום הפיצוי המוסכם עבור כל המשפחות לממשלת ישראל. המבקשים מצידם, קיבלו את חלקם בפיצוי, אך סירבו לשלם למשיב את שכר הטרחה המוסכם. על כן, הגיש המשיב כנגדם תביעה לתשלום שכר טרחה.

4.

בבית משפט השלום, טענו המבקשים כי המשיב עשה מעט מאוד ערב ביטולם של החוזים ולא עשה די להבאתם לדין פלילי באוקראינה של האחראים לקרות התאונה. כן נטען כי מדינת ישראל היא אשר הביאה לכריתת ההסכם ולא המשיב. בית משפט השלום קיבל את תביעת המשיב וקבע כי אין לתת אמון בעדויות המבקשים וכי הם ביטלו את החוזה תוך שהם מפרים את חובת תום הלב המוטלת עליהם לפי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים ). בית משפט השלום קיבל את טענת המשיב לפיה באותה נקודת זמן בה ביטלו המבקשים את החוזה כבר עבדו פרקליטיו שעות רבות על עריכת תחשיבי נזק, כולל פגישות אישיות, גביית מידע ומסמכים, עריכת ישיבות ומתן הסברים לצורך הערכת הנזק. עוד נקבע כי לאור התנאי של ממשלת אוקראינה לפיו פיצוי ישולם רק אם רוב המשפחות יקבלו את ההסכם, לא היתה כל משמעות לביטול החוזה ערב הנסיעה לאוקראינה. באשר לאי חתימתם של מבקשים 3 ו-6 על יפויי הכוח, נקבע כי בעקבות התנהלותם מול המשיב והטיפול לו זכו, יש לראותם כמי שחתמו על יפויי כוח.

עוד נפסק כי הטענה לביטול החוזה בגלל שהמשיב לא פעל די על מנת להעמיד לדין פלילי את האחראים לאסון התבררה כנימוק קלוש לביטול החוזה, כאשר מאחורי טענה זו מסתתר רצון ברור מלהימנע מתשלום שכר טרחה למשיב. למבקשים ברור היה בשלב זה כי עיקר העבודה כבר נעשה וגם אם יבוטלו ייפויי הכוח, הרי שהם ייוצגו כדבעי באמצעות המשיב. לבסוף, קבע בית משפט השלום כי בנסיבות העניין תוצאות ההפרה עולות כדי גובה פיצויי קיום החוזה וזאת עקב הפסקת ההתקשרות בחוסר תום לב, שעה שהמבקשים ידעו כי הפיצוי ישולם להם גם אם יבטלו את החוזה, זאת לאחר שעיקר העבודה המשפטית כבר בוצעה והושגו הישגים ללא צורך במינוי פרקליט אחר. למעלה מהצורך, נקבע כי המבקשים חייבים בתשלום במלוא גובה שכר הטרחה גם מכוח עילה של עשיית עושר ולא במשפט. על כן, חוייבו המבקשים במלוא גובה שכר הטרחה ויחד עם תשלום הוצאות ושכר טרחה בהליך נקבע סך לתשלום של 17% + מע"מ מסכום הפיצוי. על פסק הדין הגישו המערערים ערעור לבית המשפט המחוזי.

5.

בבית המשפט המחוזי העלו המבקשים טענה עיקרית בדבר ניגוד עניינים. בהתאם לטענה זו, אשר לא הועלתה כלל בבית משפט השלום אלא רק באופן חלקי בסיכומים, היה קיים אצל המשיב ניגוד עניינים שהתבטא במנגנון החלוקה העתידי של כספי הפיצויים בין משפחות השארים לבין משפחות התלויים הזכאים לפיצוי גבוה יותר. לטענת המבקשים בכדי "לשמור על השקט", המשיב לא מסר למשפחות מידע בדבר מנגנון החלוקה העתידי כאשר ברור כי מנגנון זה יוצר ניגוד עניינים בקרב קבוצת הזכאים. טענה זו נדחתה על הסף, אולם מעבר לצורך דן בית המשפט בטענה זו גם לגופה ומצא שלא התקיים ניגוד עניינים מאחר ואלו היו דיני הנזיקין בישראל בתקופה בה התקיימו המגעים עם ממשלת אוקראינה. כך סוכם גם עם הצוות הבינמשרדי מטעם המדינה כמו גם עם משפחות הנספים. עוד נפסק כי המקרה הנ"ל אינו מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות, ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. נפסק כי בית משפט השלום קבע קביעות נחרצות לגבי פועלו של המשיב אשר היה ללא דופי, במקצועיות ובנאמנות ולגבי תרומתו המכרעת לתוצאות המשא ומתן שהביא לפיצוי. כמו כן, התקבלו קביעות בית משפט השלום לגבי חוסר תום ליבם של המבקשים בביטול ייפוי הכוח, כמו גם בדבר חוסר האמינות של עדויות המבקשים. לפיכך, נדחה ערעורם של המבקשים, בכפוף לתיקון טעות בדבר ריבית שישא הסכום אותו צריכים המבקשים לשלם.

טענות המבקשים

6.

על פסק דין זה הוגש הערעור שלפניי בו חוזרים המבקשים, בהרחבה, על הטענות שטענו בפני בית המשפט המחוזי ועיקרן כי קיים ניגוד עניינים אצל המשיב שחייב אותו להפסיק את ייצוגם של המבקשים. עוד טוענים המבקשים טענות כנגד ממצאים עובדתיים שונים, בין היתר בדבר היקף העבודה אותה ביצע המשיב לפני הודעת המבקשים על ביטול יפויי הכוח וכי המבקשים ידעו שבמועד ביטול יפויי הכוח כבר עמדו נציגי המשיב לנהל משא ומתן בשם כל המשפחות בשל התנאי אותו הציבה ממשלת אוקראינה. עוד טוענים המבקשים כי על בית המשפט המחוזי היה לבחון את התנהגות המשיב אשר הציג לנציגי המדינה במשא ומתן מצג שווא לפיו הוא מייצג את כלל משפחות הניצולים.

דיון והכרעה

7.

דין הבקשה להדחות אף בלא צורך בקבלת תשובה. עסקינן בהליך ב"גלגול שלישי" אשר עילות ההתערבות בו מצומצמות ותחומות בהתאם להלכה שנקבעה בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982). אין הבקשה מעלה שאלה משפטית או עקרונית בעלת חשיבות ציבורית, היא אינה חורגת מעניינם של הצדדים להכרעה בה וכל כולה תחומה בעובדות העניין. המבקשים מעלים שורה של טענות כנגד קביעות עובדתית שקבע בית משפט השלום, אותן קיבל בית המשפט המחוזי אשר דן בערעור המבקשים. בקביעות אלה לא בנקל מתערבת ערכאת ערעור, מה גם שמדובר על קביעות מבוססות היטב בחומר הראיות אשר המבקשים לא הציגו כל ראיות לסתור אותן. מקובלות עליי גם הקביעות באשר לחוסר האמינות של עדויות המבקשים אשר מפאת כבודם נמנע בית המשפט המחוזי מלחזור עליהן.

8.

יתרה מכך, ומעבר לדרוש, אוסיף כי כפי שנקבע בבית המשפט המחוזי, לא היה כל ניגוד עניינים בכך שהמשא ומתן מול ממשלת אוקראינה התנהל בהתאם לתקדימים בינלאומיים ואילו החלוקה של כספי הפיצויים בישראל נעשתה לפי דיני הנזיקין שהיו קיימים באותה תקופה במדינת ישראל. על אופן חישוב כספי הפיצויים ועל מנגנון החלוקה היתה הסכמה, כעניין של מדיניות, בין המשיב וצוות המשא ומתן מטעם המדינה ועליהם הסכימו גם משפחות הנספים.

סוף דבר, הבקשה אינה מעלה נימוק ראוי למתן רשות ערעור והיא נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיב אין צו להוצאות לטובתו. ביני לביני, שקלתי האם יש מקום במקרה זה להטיל על המבקשים הוצאות לטובת אוצר המדינה, אולם בשל נסיבות המקרה המצערות, החלטתי שלא לעשות כן.