רע"א 769/98 טל הנחת כבלים בע"מ נ. קטלנה מימון בע"מ

1.לבית המשפט המחוזי הוגשה על ידי המבקשת בקשה לפירוק החברה המשיבה ולמינוי מפרק זמני. העילה המרכזית לבקשה היתה, שהמשיבה הינה חדלת פרעון. בקשת המבקשת למינוי מפרק זמני נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. על החלטת בית המשפט המחוזי הוגשה בקשה זו לרשות ערעור.

2.עיינתי בבקשה לרשות ערעור על נספחיה, וכן בתשובה לה על נספחיה. עיון במסמכים אלה מעלה, כפי שאכן קבע בית המשפט המחוזי, כי קיימת בין בעלי הדין - המבקשת מצד אחד והמשיבה מצד שני - מחלוקת בתום לב באשר לחובותיהם ההדדיים. השאלה אם בסופה של התדיינות ועריכת חשבון בין הצדדים יתברר שקיים חוב כלשהו של המשיבה למבקשת, אינה ברורה כלל וכלל.

על פי הסכם בוררות תקף בין בעלי הדין, המחלוקות בין בעלי הדין צריכות להחתך בבוררות, אשר המשיבה בקשה ומבקשת את קיומה. בנסיבות אלה, מקובלת עלי החלטת בית המשפט המחוזי, על פיה לא היה מקום להעתר לבקשת המבקשת למינוי מפרק זמני למשיבה.

יפים לעניין זה דבריה של השופטת פרוקצ'יה בתיק פש"ר 129/97, ירושלים, בעניין חברת חשמל אור הבירה בע"מ , אותם אני רואה לאמץ, כלשונם, לענייננו:

"עולה מן המקובץ, כי לפנינו מערכת יחסים בין המבקשת לחברה הכורכת עמה טענות וטענות שכנגד ותביעות כספיות הדדיות שטרם הגיעו לסף בתי המשפט לצורך בירורן ויישובן.

במצב דברים זה, ברור ממילא כי אין לפנינו חוב מגובש וידוע העומד לזכות המבקשת, והעשוי לשמש בסיס להוכחת חדלות פרעון, משהחברה מסרבת, לאור טענותיה, לפרעו.

מסקנה אחרת היתה גוררת מצב בלתי נסבל: כל בעל דין שיש בפיו טענה כלפי תאגיד כי הוא חייב לו כסף, עשוי היה להגיש בקשה לפירוקו עוד בטרם נתבררה טענתו, ועשוי היה בכך למוטט את הגוף העיסקי הזה או להטיל עליו לחץ ומורא ופגיעה בשמו הטוב אף בטרם התבררה מידת הביסוס של תביעתו. אין צריך לומר, כי חברה אינה חייבת לפרוע כל דרישת תשלום המוצגת בפניה, כאשר היא חולקת עליה בתום לב, ונראה כי זהו המקרה שלפנינו.

לא היה מקום על כן, להגשת בקשת פרוק זו, לפחות בשלב זה של הדברים, כל עוד המחלוקת בין הצדדים לא הוכרעה וכל עוד לא ברור מי מן הצדדים חב למי וכמה".

3.למען השלמות יוזכר, שבית המשפט הורה על קיומו של צו מניעה זמני האוסר על המשיבה לבצע כל דיספוזיציה בנכסיה שלא על פי החלטת הבורר שידון במחלוקת שבין בעלות הדין, וזאת כדי למנוע כל חשש של הברחת נכסים על ידי המשיבה.

4.התוצאה היא, שצדק בית המשפט המחוזי כשדחה את הבקשה למינוי מפרק זמני והפנה את הצדדים לברור המחלוקת ביניהם להליכי בוררות.

הבקשה לרשות ערעור נדחית, ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות בקשה זו בסך 10,000 ש"ח.