רע"א 7701/09 טינה פדלון נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז, בה נעתר בית המשפט לבקשת המשיב, ונתן צו מניעה זמני האוסר על המבקשת לבצע עסקה כלשהי בזכויות בנכס שבבעלותה.

רקע

2.

המשיב 1 (להלן: הבנק ) הגיש לבית המשפט המחוזי מרכז תביעה נגד המשיב 2 ואחרים (להלן: הנתבעים ) (ת.א 2229-08-07). במסגרת התביעה הוטלו עיקולים זמניים, בין היתר על זכויותיו של המשיב 2 בנכס שברחוב היסמין 12 באבן יהודה (להלן: הנכס ). נכס זה משמש כבית המגורים של המבקשת והמשיב 2, שהינם זוג נשוי.

3.

ביום 31.12.2008 דחה בית המשפט (השופטת א' שטמר ) את תביעתו של הבנק. ביום 29.1.2009, לבקשת הנתבעים, הצהיר בית המשפט כי העיקולים שהוטלו על רכושם פקעו. בית המשפט דחה את בקשת הבנק להימנע מהסרת העיקולים, המהווים, לטענתו, בטוחה יחידה לתשלום, אם יתקבל הערעור שבדעתו להגיש.

4.

ביום 12.2.2009 הגיש הבנק לבית משפט זה ערעור על דחיית תביעתו (ע"א 1356/09). דיון בתיק זה קבוע ליום 20.9.2010. ביום 19.2.2009 הגיש הבנק בקשה להטלת עיקולים זמניים בערעור. ביום 22.2.2009 נעתר בית משפט זה (השופטת א' חיות ) לבקשה במעמד צד אחד, וקבע כי עד למתן החלטה אחרת יושב על כנו צו העיקול על הנכסים והזכויות של הנתבעים שניתן על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט הורה למשיבים להגיש תשובותיהם לבקשה בתוך 14 ימים.

ביום 25.3.2009, לאחר קבלת תשובות המשיבים, קבע בית המשפט כי העיקולים הזמניים שהטיל בית המשפט המחוזי בהחלטותיו מיום 17.9.2003 ומיום 2.3.2004 יושבו על כנם וישארו בתוקף עד להכרעה בערעור הבנק.

5.

בין לבין, ביום 10.3.2009, הועברו זכויותיו של המשיב 2 בנכס לשמה של המבקשת, ומאותו מועד - המבקשת רשומה כבעלת מלוא הזכויות בנכס.

6.

ביום 20.7.2009 הגיש הבנק תביעה לבית המשפט המחוזי מרכז, נגד המבקשת והמשיב 2 (ת.א 14251-07-09) (להלן: התביעה החדשה ). בתביעתו ביקש הבנק להורות על ביטול הסכם המתנה שנעשה בין המבקשת והמשיב 2 ביחס לנכס, אשר מחצית ממנו היה בבעלות המשיב 2 והועבר ללא תמורה למבקשת. לטענת הבנק, ביום 3.12.2000 חתמו המבקשת והמשיב 2 על תצהירי העברה ללא תמורה, ביום 10.12.2000 דיווחו על כך לשלטונות מס שבח ורכוש וביום 18.1.2001 רשמו הערת אזהרה לטובת המבקשת על זכויות המשיב 2 בנכס. ואולם, העברת הזכויות בבית המגורים נעשתה מיד לאחר שהוסר צו עיקול זמני שחל על בית המגורים במסגרת התביעה הכספית שהוגשה על ידי הבנק נגד המשיב 2 והחברות שבבעלותו, תביעה אשר מונחת כיום בפני ערכאת הערעור, אשר השיבה על כנם את העיקולים הזמניים שהיו מוטלים על נכסי המשיב 2 ובכלל זה על בית המגורים. אולם, השלמת העברת הזכויות בוצעה טרם רישום העיקול הזמני. הבנק עותר להורות, כי בלשכת רישום המקרקעין ירשם, כי מחצית הזכויות בבית המגורים הן בבעלות המשיב 2.

החלטת בית המשפט המחוזי

7.

במסגרת תביעתו החדשה הגיש הבנק בקשה למתן צו מניעה זמני, שיאסור על המבקשת לבצע עסקה כלשהי בזכויות בנכס. ביום 10.8.2009 נעתר בית המשפט לבקשת הבנק, ונתן צו מניעה זמני כמבוקש. בית המשפט קבע, כי צו המניעה מגשים את החלטותיו של בית המשפט העליון שניתנו במסגרת ע"א 1356/09, אשר השיבו את העיקולים הזמניים על כנם. נקבע, כי חרף החלטתו של בית משפט זה מיום 22.2.2009, המורה על השבת העיקולים על כנם, פעלו המבקשת והמשיב 2 לרישום העברת הזכויות מן המשיב 2 למבקשת בלשכת רישום המקרקעין. כן קבע בית המשפט, כי התנאים הכלליים למתן צו מניעה זמני מתקיימים בענייננו.

טענות המבקשת

8.

לטענת המבקשת, שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי כל מטרתו של צו המניעה היא הגשמת החלטותיו של בית משפט זה. עוד נטען, כי אף אם נכון הדבר, הרי שאין מקום ליתן צו מניעה לגבי הנכס כולו, בעוד שהחלטות בית המשפט העליון עוסקות במחצית מהזכויות בנכס – הזכויות שהיו בבעלותו של המשיב 2. אכיפת החלטות בית המשפט העליון משמעה הטלת צו המניעה על מחצית הזכויות בנכס, אולם החלטת בית המשפט המחוזי מתייחסת לנכס כולו.

9.

עוד טוענת המבקשת, כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע, כי המבקשת והמשיב 2 פעלו לרישום הזכויות בניגוד להחלטתו של בית משפט זה. לטענת המבקשת, העסקה בינה לבין המשיב 2 הושלמה עוד בטרם ניתנה החלטתו של בית משפט זה מיום 22.2.2009, ומסמכי הרישום נמסרו לרשם המקרקעין, אשר רשם את ההעברה אחרי מועד זה. על פי הטענה, מסמכי הרישום הוגשו לרשם שעה שלא היה כל צו שיפוטי בתוקף. המבקשת טוענת, כי לא הוכח – על אף שהבנק יכול היה לעשות כן על נקלה – כי המבקשת עשתה פעולה כלשהי לשם רישום זכויותיה לאחר החלטתו של בית משפט זה.

10.

עוד טוענת המבקשת, כי חלה התיישנות על עילות התביעה שבתביעתו החדשה של הבנק. כן נטען, כי גם לגופו של עניין אין לבנק יכולת להצליח בתביעתו. עוד טוענת המבקשת, כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הבנק, בהסתמך על החלטותיו של בית משפט זה, אשר ניתנו במסגרת תביעה אחרת.

טענות המשיב 2

11.

המשיב 2 הגיש את תשובתו לבקשת רשות הערעור באיחור של יום אחד, בצירוף בקשה להארכת המועד להגשת התשובה. החלטתי להיעתר לבקשה להארכת המועד ולקבל את תשובתו.

12.

המשיב 2 חוזר על טענותיה של המבקשת. בנוסף הוא טוען, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שנתן צו מניעה בעילה שכלל לא נטענה ושאין לה נגיעה לתובענה העיקרית: התובענה העיקרית עוסקת בטענות להעברת מרמה של מחצית הזכויות בנכס על מנת להבריחן מהבנק. אין בתביעה העיקרית עילה שעניינה ביטול רישום מחצית הזכויות על שם המבקשת מהטעם שהדבר נעשה, כביכול, בניגוד לצו העיקול שניתן בבית משפט זה. לשיטתו של המשיב 2, כיוון שהסעד העיקרי אינו עוסק ביחס שבין רישום הזכויות לבין העיקול, ממילא גם לא ביקש הבנק – ולא יכול היה לבקש – סעד זמני בעניין זה. מכאן מבקש המשיב 2 ללמוד, כי קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה מטרתו של צו המניעה להגשים את העיקול שהוטל בבית משפט זה, שגויה.

13.

עוד טוען המשיב 2, כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי טענת ההתיישנות אינה רלוונטית להליך שבפניו.

טענות הבנק

14.

לטענת הבנק, די בעצם העובדה כי המשיב 2 לא הגיש מצדו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, כדי להותיר את צו העיקול הזמני על כנו. הדבר מלמד כי המשיב 2 קיבל את הכרעת בית המשפט המחוזי בדבר מתן צו מניעה זמני בקשר עם בית מגוריהם.

15.

הבנק סומך ידו על קביעת הבנק, לפיה צו המניעה מוביל לאכיפת החלטותיו של בית משפט זה, אשר השיבו את העיקולים על כנם.

16.

עוד טוען הבנק, כי התובענה העיקרית דנה בהחלת חזקת השיתוף בחובות כמו גם בזכויות, ולכן יש מקום ליתן צו מניעה על מלוא הזכויות בבית המגורים. מכל מקום נטען, כי הואיל ואין, למעשה, כל רישום של זכויותיו של המשיב 2 בבית המגורים, כתוצאה ממעשה ההברחה בו נקטו המבקשת והמשיב 2, הרי שאין כל משמעות מעשית למתן צו מניעה זמני על מחצית בית המגורים. הבנק טוען, כי ניסיונה של המבקשת לצמצם את תחולתו של צו המניעה הזמני הינו חסר תום לב, שכן ברי שאינה יכולה לסחור במחצית הזכויות בבית המגורים, בו מתגוררים המבקשת והמשיב 2 כזוג נשוי.

17.

כן טוען הבנק, כי יש לדחות את טענת ההתיישנות שהעלתה המבקשת. הואיל והוא מתנגד ל"עסקת המתנה" בין המבקשת למשיב 2 ומבקש לבטלה, והואיל ו"עסקת המתנה" הינה עסקה שבמקרקעין, הרי שבהתאם להוראות סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות ), מרוץ תקופת ההתיישנות החל רק במועד השלמת העסקה ברישום, קרי, יום 10.3.2009. לחילופין נטען, כי אף אם ייפסק כי מועד השלמת העסקה אינו המועד הקובע, אלא מועד דיווח העסקה לרשויות המס, הרי שגם במקרה זה טרם חלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק – 15 שנים, בהתאם להוראות סעיף 1 לחוק ההתיישנות. לחילופי חילופין נטען, כי אף אם יפסק כי אין מדובר ב"עסקה במקרקעין" ועל כן תקופת ההתיישנות הינה 7 שנים, הרי שברי כי המועד הקובע אינו מועד הדיווח כי אם המועד בו נודע לבנק לראשונה אודות עסקת התרמית, ועל כן תחול כאן הוראת סעיף 7 לחוק ההתיישנות או לחילופין מרגע שנודע לבנק על העסקה (סעיף 8 לחוק ההתיישנות).

18.

באשר למאזן הנוחות נטען, כי הוא נוטה באופן מובהק לטובת מתן צו המניעה. לטענת הבנק, אף בית משפט זה קבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הבנק, בהחלטתו על השבת העיקולים הזמניים על כנם. לטענתו, למבקשת ולמשיב 2 לא יגרם כל נזק מהותרת צו המניעה על כנו, שכן הם לא טענו כלל כי בכוונתם למכור את בית המגורים. לעומת זאת, אם יבוטל צו המניעה, יתייתר הדיון בתובענה העיקרית, הואיל ולא מן הנמנע כי המבקשת והמשיב 2 יבצעו מעשה הברחה נוסף ויעבירו את הזכויות בבית המגורים לצד שלישי. לטענת הבנק, זכותו להבטיח את פירעון החוב כלפיו גוברת על טענות המבקשת בדבר זכות לכאורה במחצית השניה של בית המגורים.

19.

הבנק טוען עוד, כי אין ממש בטענת המבקשת לשיהוי בהגשת התובענה החדשה והבקשה לצו מניעה. זאת, מכיוון שבתיווכו של בית המשפט המחוזי, ניהלו הצדדים משא ומתן, במסגרת ת"א 6909-11-07 (תביעה הצהרתית אחרת של הבנק, בדבר תחולתו של משכון הרשום לטובתו על זכויות פדלון בנכס מסחרי באבן יהודה), לשם סיום כלל המחלוקות ביניהם. בנסיבות אלה, ברי כי לא היה זה מן הראוי כי הבנק ינקוט בהליכים חדשים, ובית המשפט המחוזי וודאי לא היה רואה זאת בעין יפה. לבסוף מבוקש לדחות את בקשת רשות הערעור תוך חיוב המבקשת בהוצאות המשיב.

דיון והכרעה

20.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. מקובלת עליי קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה מתן צו המניעה מגשים את החלטותיו של בית משפט זה ; העברת זכויות המשיב 2 למבקשת

נרשמה לאחר שהעיקולים הזמניים על זכויות אלה הושבו על כנם, בהחלטתו של בית משפט זה מיום 22.2.2009. לטענת המבקשת, היא לא פעלה לרישום זכויותיה בנכס לאחר ההחלטה האמורה, אלא הגישה את המסמכים לרישום עוד בטרם ניתנה ההחלטה. המבקשת אינה יכולה להיבנות מטענה זו, שכן היא לא לוותה במסמכים מתאימים להוכחתה, אשר בוודאי נמצאים בידי המבקשת. המבקשת טוענת, כי הבנק לא הוכיח את טענתו, לפיה עשתה פעולות לרישום הזכויות לאחר מתן ההחלטה מיום 22.2.2009, ואולם ברי כי למבקשת נגישות למסמכים שיוכיחו טענותיה, והעובדה כי היא לא הביאה אותם בפניי, פועלת לרעתה.

21.

אין ממש בטענת המבקשת, לפיה לא היה מקום ליתן צו מניעה לגבי הנכס כולו, בעוד העיקולים שהוטלו בבית משפט זה התייחסו רק לזכויותיו של המשיב 2 בנכס. אמנם, העיקולים הוטלו רק ביחס לזכויותיו של המשיב 2 בנכס.

זאת, מכיוון שהמשיב 2 היה בין הנתבעים בתביעתו הראשונה של הבנק, בעוד המבקשת לא הייתה צד לתובענה. אולם כיום, בעקבות ההעברה שביצעו המבקשת והמשיב 2, בידי המשיב 2 לא נותרו זכויות כלשהן בנכס עליהן ניתן להחיל צו מניעה זמני, ואלו מצויות במלואן בידי המבקשת. יתרה מכך ; תכליתו של צו המניעה – "הקפאת המצב הקיים" – מורה על החלת הצו על הנכס כולו ; בתביעתו החדשה תובע הבנק להורות כי ירשם בלשכת רישום המקרקעין, כי מחצית הזכויות בבית המגורים הן בבעלות המשיב 2. לחילופין עותר הבנק להצהיר, כי יש להחיל כבר במועד זה את משטר איזון המשאבים לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, באופן בו בית המגורים נמצא בבעלות משותפת של המבקשת והמשיב 2, ובאופן בו חובותיו של המשיב 2 לבנק יחולו גם המבקשת, ובהתאם, התובע יכול להיפרע משניהם. אם ינתן צו מניעה רק לגבי מחצית מהזכויות בנכס - תוכל המבקשת, תיאורטית לפחות, לסחור בחלקה, באופן שבירור התביעה העיקרית בנוגע למשטר איזון המשאבים יתייתר, ואם יזכה הבנק בתביעתו בעניין זה – לא תהא לכך כל משמעות מעשית. אשר על כן, כדי שתהא משמעות לבירור התביעה העיקרית בפני הערכאה הדיונית – אין מקום להחלת צו המניעה רק לגבי מחצית מהזכויות בנכס.

22.

מעבר לכך, מתקיימים בענייננו התנאים הכלליים למתן צו מניעה זמני:

בבוא בית המשפט ליתן סעד זמני, עליו לשקול שני עניינים: האחד- האם בתובענה העיקרית קיימת עילת תביעה. תנאי זה משמעו, האם עולה מהתובענה שאלה רצינית המצריכה דיון, או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה. בדיקת תנאי זה נעשית באורח לכאורי בלבד ואינה אמורה לשקף עמדה נחרצת ביחס לסיכויי התביעה העיקרית. העניין השני - מאזן הנוחות בין הצדדים - האם הנזק שייגרם למבקש הסעד הזמני אם לא יינתן הסעד גדול מן הנזק שייגרם לצד שכנגד, במקרה שיינתן הסעד המבוקש. בדיקת קיומו של תנאי זה נעשית על דרך של איזון בין אינטרסים, ובעניין זה נתון שיקול דעת רחב לערכאה הדיונית לשקול ולהחליט, ורק לעתים רחוקות תתערב בכך ערכאת הערעור. בין שני התנאים מתקיימים יחסי גומלין, כך שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון מבקש הסעד, כך הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת ( השוו: רע"א 1719/09 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' ברוך לוק (החלטתי מיום 21.5.2009)).

23.

במקרה דנן, תביעתו החדשה של הבנק מעלה שאלה רצינית הטעונה ליבון, בנוגע לטיבה של העברת הזכויות בנכס. מאזן הנוחות נוטה אף הוא בעד מתן הצו, שכן הבנק הינו מוסד פיננסי איתן, אשר ודאי יוכל לפצות את המבקשת על נזקים שיגרמו לה בעקבות מתן הצו, ככל שיגרמו נזקים כאלה, אם תידחה תביעת הבנק.

24.

לסיום אציין, כי טענות המבקשת לגבי התיישנות התביעה כלפיה - מקומן להתברר בפני הערכאה הדיונית, ולא בבית משפט זה במסגרת הליך של בקשת רשות ערעור על הטלת צו מניעה זמני. בדין קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום לדון בטענת ההתיישנות במסגרת הבקשה למתן צו

מניעה זמני.

25.

לאור כל האמור, בקשת רשות הערעור נדחית. המבקשת תישא בשכר טרחת עו"ד המשיב 1 בסך 10,000 ש"ח.