רע"א 7705/03 בני דרור - מושב שיתופי להתיישבות בע"מ נ. גד פניני

בין המשיב, רואה חשבון, לבין המבקשים נחתם הסכם לפיתוח נדל"ן שבבעלות מושב בני דרור – מושב שיתופי להתיישבות בע"מ (להלן: המושב). בין הצדדים הוסכם, בין היתר, כי המשיב יפעל לפיתוח המקרקעין, בין אם באמצעות ייזום השקעות ועסקאות נדל"ן ובין באמצעים אחרים, וזאת בתמורה לקבלת 3.5% מהתמורה, אשר תגיע לידי המושב או תשולם על-ידו בגין כל עסקה שתבוצע בפועל במקרקעין.

המשיב הגיש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תובענה למתן סעד הצהרתי כנגד המבקשים - אשר יצהיר כי הוא זכאי לתגמול בגין כל עסקה שנעשתה במקרקעין של המושב, הידועים כגוש 7799 וחלק מגוש 7798, חלקה 207 (להלן: המקרקעין) - בה הוא טוען, כי המבקשים התנערו מהתחייבויותיהם על-פי ההסכם. לטענתו, המבקשים מסרבים לגלות מיהם הגורמים עמם ביצעו עסקאות, אינם מוכנים לפרט את תנאי העסקאות, מסרבים לפרט את התאריכים בהם נוהל משא-ומתן ובהם בוצעו העסקאות וכן מסרבים לגלות את סכומי הכסף שקיבל המושב בגין העסקאות.

במסגרת קדם המשפט, שהתקיים בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, הועבר הדיון בהמרצת הפתיחה לפסים של תביעה רגילה. כמו-כן, בפני בית-המשפט המחוזי נדונו בקשות שונות בעניין הצגת שאלונים, גילוי ועיון במסמכים.

במסגרת התובענה, הגיש המשיב לבית-המשפט המחוזי בקשה למתן צו לגילוי מסמכים וכן בקשה לצוות על הבאת יושבת-ראש הנהלת המושב, הגב' מרים עמרם, לפני בית-המשפט לצורך הצגת מסמכים מסוימים.

בית-המשפט המחוזי (כב' השופטת ד' פלפל) קבע, ביום 17.11.02, כי על נציג מוסמך מטעם המבקשים להופיע לישיבת ההוכחות בבית-המשפט ולהביא עמו את פרוטוקולי ישיבות המושב מהשנים 1996-2002 וההסכמים שנערכו בשנים 1996-2002 בנוגע לפיתוח המקרקעין. כמו-כן, הוסיף וקבע בית-המשפט המחוזי, כי הצגת המסמכים הינה "בכפוף לכל טענה כנגד הצגת המסמכים, אם תועלה".

ביום 19.11.02 הוציא בית-המשפט המחוזי (כב' השופטת ד' פלפל) צו להמצאת מסמכים, בו נתבקשה גב' מרים עמרם להופיע בבית-המשפט המחוזי, כדי להעיד בתיק האמור וכן להמציא לבית-המשפט את המסמכים הבאים:

א.

פרוטוקולים מישיבות המושב מהשנים 1996-2002.

ב.

הסכמים שנערכו בשנים 1996-2002 בנוגע לפיתוח המקרקעין הידועים כחלק

מגוש 7798 וגוש 7799, חלקה 207.

לטענת המשיב, מבדיקת המסמכים שהומצאו לו עולה, כי לכאורה חסרים מסמכים נוספים. כך למשל, טוען המשיב, כי לא הוצגו כל פרוטוקולים מאז אמצע אוקטובר 2002 ואילך, וכן לטענתו אף לא הוצג ההסכם ו/או ההסכמים שנחתמו עם קבוצת ברנוביץ, ככל שנחתמו.

או-אז, הגיש המשיב לבית-המשפט המחוזי בקשה להורות לגב' מרים עמרם לקיים את צו בית-המשפט מיום 19.11.02, ככתבו וכלשונו, ולהמציא את כל המסמכים שנתבקשו בצו.

בית-המשפט המחוזי קבע, ביום 22.6.03 כדלקמן:

"כדי לחסוך התדיינויות סרק, אני מורה כי המסמכים שברשותה ובשליטתה של העדה יומצאו לתיק בהמ"ש עד 20.7.03".

ביום 22.7.03 הגישו המבקשים לבית-המשפט המחוזי "בקשה להבהרת החלטה" מיום 22.6.03, בה נתבקש בית-המשפט להורות אילו מסמכים עליהם להמציא והאם עליהם להמציא את כל הפרוטוקולים החל משנת 2000.

לטענת המבקשים, קיימים ברשותם מסמכים ופרוטוקולים, הכוללים פרטים אישיים וחשאיים של חברי המושב, כמו גם נתונים עסקיים וכספיים, אשר אינם רלוואנטיים לתביעה. כמו-כן, טוענים המבקשים, כי אין לאפשר מצב שבו עצם הגשת תביעה תביא לכך שנתבע, הנהנה מזכויות קניין רוחני, יחויב לחשוף את סודותיו בפני התובע, וכי המשיב לא הניח תשתית ראייתית לכאורית לתגמול לו הוא זכאי, המצדיקה מתן צו לגילוי מסמכים.

בית-המשפט המחוזי (כב' השופטת ד' פלפל) קבע, ביום 1.8.03, כדלקמן:

"ההחלטה ברורה. להמציא הכל. הוצאות בקשה זו 10,000 ש"ח + מע"מ שישולמו לתובע ביחד ולחוד ע"י הנתבעים".

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, שבגדרה חזרו המבקשים על טענותיהם בפני בית-המשפט המחוזי.

דין הבקשה להידחות.

כידוע, יש לנקוט גישה מרחיבה ככל שמדובר בגילוי ראיות במסגרת הליך שיפוטי, שמטרתו היא חשיפת האמת. לפיכך, הכלל הוא, שאין בעלי-דין רשאים להימנע מגילוי ראיות שברשותם, אלא אם כן, יש בגילויה של ראיה מסוימת כדי לפגוע באינטרסים לגיטימיים של בעל-הדין שנתבקש לגלותה, שאז יינתן צו שיחייבו בגילוי אך ורק ביחס לראיות שהן רלוואנטיות (ראו רע"א 7606/01 ג'ולי הראל ואח' נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם); וראו גם רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי , פ"ד מט (4) 54, 61).

במקרה שבפני, עיקר המחלוקת בין הצדדים, כאמור, נוגע לשאלת רלוואנטיות המסמכים לתביעה.

המבקשים טוענים, כאמור, כי המסמכים אינם נוגעים לסלע המחלוקת שבבסיס התובענה וכי גילויים יפגע בזכות הסודיות של צדדים שלישיים. עוד מוסיפים וטוענים המבקשים, כי לא היה מקום להטיל עליהם הוצאות כה גבוהות, המהוות נטל כבד.

אני סבור, כי בטענת המבקשים, לפיה אין רלוואנטיות למסמכים שהמשיב ביקש את גילויים - אין כל ממש. שכן, המסמכים עוסקים בסוגיה השנויה במחלוקת בין הצדדים. והרי, הם עוסקים, בין היתר, בהסכמים שנחתמו בין המבקשים לבין גורמים אחרים בנוגע למקרקעין. טענת המשיב היא, כי מסמכים אלו, שמהם עולה היקף העסקאות שביצעו המבקשים במקרקעין, עשויים לבסס את טענתו, כי הוא זכאי לתגמול בגין כל עסקה שנעשתה במקרקעין. בנסיבות אלה, יש להורות על גילוי המסמכים. יחד עם זאת, יש להתנות גילוי זה, בכפוף למתן אפשרות למבקשים לטעון טענותיהם כנגד הצגת כל מסמך ומסמך באשר לרלוואנטיות שלו לתביעה.

באשר להוצאות שנפסקו. הלכה היא, כי בית-המשפט שלערעור ימנע מלהתערב בפסיקת הוצאות המשפט שנפסקו על-ידי הערכאה הראשונה, אלא במקרים חריגים ביותר, וזאת אף אם ערכאת הערעור הייתה פוסקת סכום שונה של הוצאות לו הייתה בנעליה של הערכאה הראשונה (ראו ע"א 5630/90 צבי תדמור נ' ישפאר חברה אלקטרונית למסחר בע"מ , פ"ד מז (2) 517; ע"א 406/80 טליה אלקיים נ' ישראל הוברמן ואח' , פ"ד לו (4) 416). ואולם נראה, כי אין המקרה שבפני נמנה מאותם המקרים בהם התקיימו נסיבות חריגות, המצדיקות התערבות ערכאה זו.

סוף דבר, הבקשה נדחית.