רע"א 7705/13 אבי יודובסקי נ. דודי ביטון

1.

מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"א 1639-08-13, כב' השופט ח' ברנר ), בגדרה נדחתה בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום שחייב אותו בתשלום כספי למשיב.

2.

המשיב תבע את המבקש, שהגיש מצידו תביעה שכנגד, בקשר להסכם שנחתם בין הצדדים בו התחייב האחרון לבצע עבור המשיב עבודות שיפוץ ובניה. בין

היתר טען המשיב כי בהתאם להסכם היה עליו לשלם למבקש 520,000 ₪, בעוד שבפועל שילם סכום גבוה יותר. בית משפט השלום בהרצליה (ת"א 34634-11-09, כב' השופטת א' מני-גור ) קיבל חלקית את תביעתו של המשיב, באופן שהמבקש חויב לשלם לו 158,700 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ואילו התביעה שכנגד נדחתה.

המבקש ערער על פסק הדין והגיש בקשה לעיכוב ביצוע אשר נדחתה. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי לא התרשם שסיכויי ההצלחה בערעור גבוהים במידה המצדיקה את עיכוב ביצועו של פסק הדין. כמו כן לא נמצא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. ניתן משקל לכך שמדובר בפסק דין כספי ובהקשר זה נקבע שהמבקש לא הראה כי המשיב יתקשה להחזיר את כספו ככל שהערעור יתקבל. בית המשפט המחוזי גם לא התרשם שמסמכים שצירף המבקש מעידים על טענתו לפיה ברור שאין לו אפשרות לפרוע את סכום פסק הדין אלא על דרך מכירת ביתו.

3.

בבקשה שלפניי טוען המבקש כי סיכויי הערעור גבוהים. לטענתו טעה בית משפט השלום בפירוש סעיפים 28 ו-29 להסכם בין הצדדים, כי בחישוב אשר ערך בית המשפט התייחס לסכום של 20,000 ₪ בלבד לחובת המשיב בגין שינויים ותוספות בעבודות שביצע עבורו המבקש. זאת לעומת סכום של כ- 441,000 ₪ שהיה צריך לכלול לטענתו בחישוב זה. המבקש טוען אף שטעה בית המשפט המחוזי באופן בו התייחס למאזן הנוחות. לדבריו שיקול זה מושפע מסיכויי הערעור ובין שני השיקולים האמורים קיים יחס הפוך. לכן, משטעה בית המשפט המחוזי באופן בו העריך את סיכויי הערעור אזי גם טעה בקובעו שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, החלטתי לדחות את הבקשה. הכלל הוא כי לא יעוכב ביצוע של פסק דין המטיל חיוב כספי אלא במקרים חריגים (ראו למשל: ע"א 5025/13 פרט תעשיות מתכת בע"מ נ' דדון (11.8.2013)). בבחינת נסיבות המקרה ולאחר שנוכחתי כי בית המשפט המחוזי שקל כראוי את השיקולים הנדרשים בבקשה לעיכוב ביצוע, לא מצאתי כי מדובר במקרה המצדיק את קבלת הבקשה. נמצא כי סיכויי הערעור אינם גבוהים במידה המצדיקה את עיכוב ביצוע פסק הדין. גם אם נראה כי על פני הדברים מתעוררת שאלה ביחס למשמעות סעיפים 28 ו-29 להסכם – הרי התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע נעשתה אף תוך הנחה שכזו. כפי שכתב: "גם אם אניח לטובתו של המבקש כי מתעוררת שאלה פרשנית באשר לסעיפים 29-28 להסכם באשר לתמורה בגין העבודות הנוספות, הרי שבכתב ההגנה מטעמו לא העלה המבקש טענת קיזוז בגין עבודות נוספות שביצע, וכן בכתב התביעה שכנגד לא תבע המבקש את הסך של 441,000 ₪ אשר מגיעים לו כטענתו בערעור בגין העבודות הנוספות שביצע. לכאורה, מדובר איפוא בהרחבת חזית שאין לאפשרה". אגב, על פי פסק הדין של בית משפט השלום התשלום ביתר שהעביר המשיב למבקש התרחש לאחר שהבין המשיב שאם לא יעשה כן, יופסקו העבודות וייאלץ לפנות לקבלן אחר. אינני מביע עמדה לגופו של עניין, פרט לכך שעל פני הדברים לא מצאתי כי שגה בית המשפט המחוזי באופן בו התייחס לסיכויי הערעור. אם כך גם אין לקבל את טענת המבקש כי יש לבחון את מאזן הנוחות בצורה מקלה עימו הואיל ובית המשפט המחוזי לא העריך נכון את סיכויי הערעור.

קביעת בית המשפט המחוזי לפיה מאזן הנוחות אינו נוטה דווקא לטובת המבקש, בצירוף סיכויי הערעור כפי שקבע אינם מצביעים כי נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי. שוב יוזכר כי עסקינן בחיוב כספי.

5.

הבקשה נדחית. בהעדר תגובה, אין צו להוצאות.