רע"א 7706/15 שחאדה אנטואנית נ. אילן שקד

1.

בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' ס. הנשיא

י' כהן ) שניתן ביום 15.10.2015, במסגרתו התקבל ערעורו של המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופטת ע' וינברגר ), ונדחה ערעורה של המבקשת.

2.

המבקשת היא מורה לנהיגה, ולפני שהחלה ללמד תלמידים באופן עצמאי לימדה נהיגה במסגרת בית ספר לנהיגה שהיה בבעלות המשיב. המבקשת נהגה להשתמש במכונית עם גיר אוטומטי מסוג "סיאט טולדו" (להלן: הטולדו ) , שהייתה בבעלות המשיב, לשם העברת שיעורים בשעות בהן הייתה המכונית פנויה. בעבור השימוש במכונית שילמה המבקשת מחצית הסכום שגבתה מתלמידיה. לאחר שגדל מספר תלמידיה של המבקשת והתברר כי אין די בשעות בהן הטולדו פנויה רכש המבקש מכונית מסוג "סוזוקי" (להלן: הסוזוקי ) לשימוש המבקשת. לטענת המשיב הוא רכש את הסוזוקי תחת התחייבות המבקשת ללמד על המכונית במשך 30 חודשים ולהעביר לו מחצית משכר הלימוד שישלמו תלמידיה (להלן: ההתחייבות ) . בחלוף 11 חודשים לאחר רכישת הסוזוקי, רכשה המבקשת מכונית עם גיר אוטומטי והחלה ללמד את תלמידיה באופן עצמאי. המשיב הגיש תביעה לבית משפט השלום בחיפה במסגרתה טען לסעד של פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהפרת חוזה.

1.

בפסק דינו מיום 18.5.2015 קבע בית משפט השלום כי המשיב רכש את מכונית הסוזוקי בהסתמך על התחייבות המבקשת, וכי המבקשת הפרה את התחייבותה. בהתבסס על חוות דעת שהוגשה מטעם המשיב נקבע כי המשיב הפסיד 50% מההכנסות מלימוד הנהיגה על רכב הסוזוקי שהיו משולמים במשך 19 חודשים, בניכוי הוצאות החזקת הרכב אותן התחייב לשלם (להלן: סך הפיצויים ) . כן נקבע כי יש להפחית 20% מסך הפיצויים בגין רווחים שהגיעו משימוש בסוזוקי בתקופה שלאחר הפרת ההתחייבות. כן נקבע כי יש להפחית 40% מסך הפיצויים מאחר שהמשיב לא הוכיח שעשה מאמצים מספקים למצוא מורה אחרת שתלמד באמצעות הסוזוקי. המבקשת והמשיב ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בחיפה.

2.

ביום 15.10.2015 דחה בית המשפט המחוזי את ערעור המבקשת, וקיבל באופן חלקי את ערעור המשיב, תוך שאישר את קביעת בית המשפט השלום כי המבקשת הפרה את התחייבותה למשיב. כן נקבע כי לא היה מקום להפחית 20% מסך הפיצויים שכן המשיב לא יכול היה לנהוג בשתי המכוניות בו בבזמן, וממילא כאשר עשה שימוש במכונית אחת, המכונית השנייה הייתה מושבתת. אילו הייתה המבקשת עומדת בהתחייבותה, אותה מכונית לא הייתה מושבתת ולמשיב לא היה נגרם נזק. כן נקבע כי המשיב לא תרם להפרת החוזה, ולכן אין לו "אשם תורם". יחד עם זאת, בחן בית המשפט האם המשיב ניסה להקטין את נזקיו על ידי העסקת מורה אחרת במקום המבקשת וקבע כי חרף ספקותיו אם יש כלל מקום לבצע הפחתה כלשהי בגין אי הקטנת הנזק, יופחתו 10% מסך הפיצויים.

3.

עיקר טענותיה של המבקשת בבקשת רשות הערעור נסובו סביב מידת ההפחתה הנדרשת מסך הפיצויים בשל אשם תורם או הקטנת הנזק. לטענתה, המשיב לא פעל להקטנת הנזק מאחר שלא העסיק מורה מחליפה, ומכר את הטולדו שיכולה הייתה להוות גורם הכנסה נוסף. לפיכך, נטען כי יש לייחס למשיב אשם תורם של 50%. בנוסף, נטען כי לאור הרווחים של המשיב מהתקופה בה הפעיל את שתי המכוניות, ונוכח העובדה שלא המציא ראיות להכנסות, יש להפחית 20% מסך הפיצויים שנפסקו לו.

4.

לאחר עיון הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. המדובר בבקשה לערעור ב"גלגול שלישי", שכל כולה נטועה בעובדות המקרה הספציפי ואיננה מעוררת כל

שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) .

5.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

6.

נוכח האמור, ברי כי הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה יחד עם בקשה זו נדחית.