רע"א 771/21 פרימט סמט נ. דוד בצלאל

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 6.12.2020 (ע"א 66847-12-19, השופטים ר' יעקובי , מ' בר-עם ו- ח' מ' לומפ ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים מיום 13.11.2019 (ת"א 46549-05-15, השופט א' דהאן ).

2.

מקורה של הבקשה דנן בסכסוך ארוך שנים ומרובה פרטים בין דיירים בבית משותף בעיר ירושלים (להלן: הבניין ), הם הצדדים בהליך זה, על רקע עבודות בנייה שנעשו בו על-ידי חלק מן הדיירים. במסגרת הליך שהתנהל בפני המפקח על בתים משותפים (תיק מס' 347/12) חתמו הצדדים בשנת 2013 על הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין (להלן: הסכם הפשרה ). הסכם הפשרה כלל הסכמות שונות שנסבו, בין היתר, על תוספות בנייה ופיצויים.

3.

המשיבים, בני-זוג שהם בעלי הזכויות באחת הדירות בבניין, הגישו בין השנים 2015 ל-2017 שלוש תובענות לבית משפט השלום נגד המבקשים, בעלי זכויות במספר דירות בבניין. בגדר התובענות נתבקשו סעדים הצהרתיים, צווי עשה וסעדים כספיים, וזאת על-פי הנטען בגין הפרות שונות של הסכם הפשרה.

4.

בית משפט השלום קיבל את התובענות באופן חלקי. בית משפט השלום קבע כי המבקשים אכן הפרו סעיפים שונים בהסכם הפשרה, בין השאר בשל כך שלא צורף שטח מסוים לדירת המשיבים וכן שחלק מעבודות הבנייה שהמבקשים התחייבו לבצע לא בוצעו או בוצעו תוך הפרות שונות. לצד זאת בית משפט השלום דחה את עתירתם של המשיבים למתן צו עשה לבניית מעלית בקבעו שלא נמצא לכך מקור מחייב בהסכם הפשרה. בסיכומו של דבר, בית משפט השלום העניק למשיבים סעדים שונים, שכללו פסק דין הצהרתי בנוגע לחלק מן ההפרות של הסכם הפשרה, צווי מניעה וצווי עשה בנוגע לחלק מעבודות הבנייה, וכן פיצויים מוסכמים בסך של כ-113,000 שקלים, פיצויים בגין נזקים שנגרמו למבנה בסך של כ-67,000 שקלים, החזר שכר דירה בסך של 30,000 שקלים, וכן פיצויים נוספים בסך של כ-87,000 שקלים.

5.

המבקשים הגישו ערעור על כך לבית המשפט המחוזי, וזה נדחה תוך שימוש בסמכות הקבועה בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים בפסק דינו של בית משפט השלום אשר תומכים במסקנות המשפטיות אליהן הגיע.

6.

הבקשה שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי שגה בדחותו את הערעור, וכן בכך שביסס את פסק דינו על תקנה 460(ב) הנזכרת. נוסף על כך, המבקשים הצביעו על פגמים קונקרטיים נטענים בפסיקתן של הערכאות הקודמות, בין השאר בכל הנוגע להצדקה בחיובם בפיצויים המוסכמים שנקבעו בהסכם הפשרה.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. פסק דינו של בית משפט השלום התייחס למכלול טענותיהם של הצדדים ולמסד העובדתי הרחב שנפרש בפניו, ובכלל זה לעדויות הצדדים להליך. מסכת זו הייתה פרוסה בפני בית המשפט המחוזי, שהיה רשאי לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 460(ב) הנזכרת. חרף ניסיונם של המבקשים לשוות להליך דנן היבט עקרוני, לאמיתו של דבר הבקשה אינה מעוררת כל היבט עקרוני ואף לא מצאתי כי דחייתה עלולה לגרום למבקשים עיוות דין.

8.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.