רע"א 771-23 רע"א 771-23

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (כב' השופטים ע' רביד, נ' שילה ו-נ' גרוסמן) בע"א 64381-03-22 מיום 13.12.2022, בגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופטת מ' ספינזי-שניאור) בת"א 44510-12-14 מיום 21.2.2022.

רקע בתמצית

2.ביום 30.5.2014, נפגע בנם של המבקשים 3-2 בתאונה, בעת שרכב על אופנוע שהיה בבעלות המשיב 2 (להלן: המנוח, התאונה ו-האופנוע בהתאמה). כתוצאה מהתאונה נהרג המנוח, אשר היה בן 21 בלבד במותו.

3.הוריו של המנוח (שהם יורשיו על פי דין), הגישו תביעה נגד המשיבה 1 לפי סעיף 7א לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, מאחר שבמועד התאונה האופנוע לא היה מבוטח. השאלה המרכזית שנדונה בפסק דינו של בית משפט השלום הייתה, האם חל בענייננו החריג הקבוע בסעיף 7א לחוק, שעניינו במי שנהג ברכב בהיתר מהמחזיק או הבעלים של הרכב, מבלי שידע, או שהיה סביר שידע, שאין לרכב ביטוח או שהביטוח לא מכסה את שימושו ברכב.

4.בית משפט השלום קבע בפסק דינו כי אמנם המנוח נהג על האופנוע בהיתר מאת המשיב 2; אולם המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח שהמנוח לא ידע שהוא נוהג באופנוע ללא ביטוח, או שלא צריך היה לדעת זאת. משכך, בית משפט השלום דחה את התביעה. ערעור שהגישו המבקשים על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי, נדחה.

5.בפסק דינו, קבע בית המשפט המחוזי כי בנסיבות שבהן ההיכרות בין המנוח לבין המשיב 2 נעשתה בסמוך לתאונה; הנהיגה על האופנוע הייתה לצורך בדיקתו; כל יתר חברי קבוצת הרוכבים אליה השתייך המנוח העידו שהחזיקו בביטוח "נקוב בשם" – לא נפל פגם במסקנה אליה הגיע בית משפט השלום שלפיה, המנוח סבר שגם למשיב 2 היה ביטוח "נקוב בשם", או שלמצער, היה עליו לדעת זאת.

6.על פסק דין זה הוגשה הבקשה דנן, במסגרתה חוזרים המבקשים, בעיקרו של דבר, על טענותיהם לפני בית המשפט המחוזי, וסבורים כי היה מקום לקבוע, על בסיס הראיות שעמדו לפני בית משפט השלום, שהמנוח לא ידע, ולא היה סביר שידע, שהאופנוע איננו מבוטח.

דיון והכרעה

7.לאחר שעיינתי בבקשה, שוכנעתי כי דינה להידחות, אף ללא צורך בקבלת תשובה.

8.עיון בבקשה מעלה כי עניינה בקביעות עובדתיות מובהקות שקבע בית משפט השלום, על בסיס הראיות שעמדו לפניו, וכי הבקשה נטועה, כל כולה, בנסיבות המקרה הקונקרטי. לפיכך, הבקשה איננה מעוררת כל שאלה שראוי לה, לפי טיבה ומהותה, לזכות לבירור משפטי נוסף במסגרת ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). זאת ועוד, כידוע, אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית (ראו, מני רבים: ע"א 1618/20 חברת הרודיון הפיסגה של עולם בע"מ נ' רשות המיסים, פס' 9 (8.2.2022)), כך ככלל, קל וחומר במסגרת דיון בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" (ראו: רע"א 2101/14 מדאר נ' משעול, פס' 13 (8.4.2014)). כמו כן, אני סבורה כי מתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

9.בשים לב לכל האמור, ומשלא מתקיימות במקרה זה אמות המידה המצומצמות שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", דין הבקשה כאמור להידחות, וזאת מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

10.סוף דבר: הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, ומשלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.