רע"א 7714/18 גבריאל שוהם נ. יעקב פלד

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 15.10.2018 (ע"א 7714-04-18, השופטת הבכירה מ' נד"ב והשופטות ע' כהן ו- ש' גלר ). בית המשפט המחוזי קיבל ערעור שהגישו המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא מיום 17.2.2018 (ת"א 23608-09-16, השופט א' נבו ).

2.

המבקשים והמשיבים הם שכנים אשר בין חלקותיהם מפרידה גדר שהוקמה על-ידי המשיבים בתוך חלקתם של המבקשים בשל טעות משותפת לשני הצדדים. משנת 2010 ועד היום מתנהל סכסוך משפטי בין הצדדים בנוגע לגדר זו, אשר נדון בפני מספר רב של ערכאות. להלן יובאו בתמצית הפרטים הנחוצים להכרעה בבקשה שבפני בלבד.

3.

בשנת 2010 הגישו המבקשים תביעה לבית משפט השלום לסילוק ידם של המשיבים מהחלקה שלהם ולהריסת הגדר (ת"א 1077-09-10, השופטת מ' בן ארי ). המשיבים מצדם הגישו תביעה שכנגד על סך של 15,750 שקלים המבטאים לטענתם את חובת המבקשים להשתתף במחצית מעלות בניית הגדר הקיימת, וכן טענו כי אם ייקבע שיש להרוס גדר זו יש לחייב את המבקשים בעלויות הריסתה. בפסק דינו מיום 25.11.2013 קבע בית משפט השלום כי המשיבים אכן פלשו לחלקתם של המבקשים באמצעות הגדר. על כן, הורה בית משפט השלום למבקשים לשלם למשיבים את הסכום הנתבע על ידם, ולמשיבים להרוס את הגדר בתוך 30 ימים מיום קבלת התשלום האמור. כמו כן, נקבע כי שני הצדדים יישאו בחלקים שווים בעלות של הריסת הגדר הקיימת. ערעור שהוגש על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי על-ידי המשיבים נדחה ביום 26.8.2014 (ע"א 16072-01-14, סגני הנשיא א' ש' שילה ו- א' יעקב והשופט ש' בורנשטין ), לאחר שהצדדים קיבלו את הצעת בית המשפט המחוזי לפיה המבקשים יישאו גם במחצית מעלות התקנתה של הגדר החדשה ומעלויות העתקת הצמחייה והתשתיות המחוברות לה. בקשה לתיקון הפרוטוקול שהוגשה על-ידי המשיבים לבית המשפט המחוזי וכן פנייה של המבקשים לבית משפט השלום בהליך לפי פקודת בזיון בית משפט נדחו.

4.

בהמשך לכך, המבקשים פנו ללשכת ההוצאה לפועל לשם אכיפתו של פסק הדין שחייב את המשיבים להרוס את הגדר. מנגד, המשיבים העלו טענת פרעתי לפיה מאחר שהמבקשים לא הפקידו כספים לכיסוי העלויות הכרוכות בעבודות הם מסכלים את ביצוע פסק הדין. ביום 7.2.2016 דחתה רשמת ההוצאה לפועל טענה זו ( ה"פ 535542-02-15, הרשמת מ' שכנר ) בקבעה כי החיוב להרוס את הגדר לא הותנה בהפקדת כספים כלשהם על-ידי המבקשים, מלבד הסכום ששולם בעד הקמת הגדר הקיימת, וכי עליהם להרוס גדר זו לאלתר. ביום 31.7.2016 בית משפט השלום דחה את הערעור שהגישו המשיבים על החלטה זו ( עש"א 10077-03-16, סגנית הנשיאה ר' קרלינסקי ).

5.

בשלב זה הגישו המשיבים תובענה לבית משפט השלום בדרך של המרצת פתיחה, אשר בהמשך תוקנה והוגדרה כתביעה כספית, והיא העומדת ביסוד הבקשה דנן. המשיבים עתרו, בין היתר, לכך שהמבקשים ישלמו להם מחצית מעלויות הריסת הגדר והקמתה של הגדר החדשה. ביום 17.2.2018 דחה בית משפט השלום את התביעה וקבע כי המשיבים ממשיכים להפר את פסק הדין הקודם המחייב אותם להרוס את הגדר. עוד קבע בית משפט השלום כי המשיבים יהיו זכאים לקבל מהמבקשים החזר על מחצית מעלות הקמת הגדר החדשה לאחר שזו תוקם, אך המבקשים אינם חייבים להפקיד את הכספים בטרם הקמתה.

6.

המשיבים הגישו ערעור על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בחלקו וקבע כי החיובים שעניינם הריסת הגדר והקמת הגדר החדשה, מצד אחד, ומימון העבודות, מצד אחר, הם מקבילים, במובן זה שמשמעותו של החיוב במימון משותף היא שכל אחד מהצדדים יישא בתשלום חלקו במקביל לצד השני. על כן, קבע בית המשפט המחוזי כי על מנת להביא לקיומם של פסקי הדין ולסיום ההתדיינויות המשפטיות בעניין הגדר יש לקבוע מנגנון כולל וברור לביצוע כל העבודות הנזכרות בפסקי הדין תוך הבטחת מימונן על-ידי שני הצדדים במקביל. לסיום, הורה בית המשפט המחוזי על החזרת התיק לבית משפט השלום על מנת שזה יקבע מהן העלויות הכרוכות בהריסת הגדר הקיימת והקמתה של גדר חדשה, לרבות עלויות נלוות.

7.

הבקשה שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשים טוענים כי יש לקבל את הבקשה משיקולי צדק. לטענתם, בית המשפט המחוזי טעה ואף חרג מסמכותו, מאחר שהתעלם מהשתק

הפלוגתה שחל על השאלה האם החיובים בדבר הריסת הגדר, הקמת הגדר החדשה והעברת המימון לכך הם חיובים שלובים. אף לגוף הדברים המבקשים טוענים כי טעה בית המשפט המחוזי באופן שבו התנה את חיובי הצדדים אלה באלה . עוד טוענים המבקשים כי בית המשפט המחוזי העניק למשיבים סעד שלא התבקש על-ידם – קביעת מנגנון לביצוע העבודות. לסיום, טוענים המבקשים כי המשיבים עשו שימוש לרעה בהליכי המשפט במטרה לסכל את צו ההריסה.

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ובאסמכתאות הנוגעות להליכים הקודמים, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. כידוע, אמת המידה לקבלת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" היא מחמירה, וזו תינתן רק

במקרים בהם מועלית שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים או שיש חשש כי דחייתה תוביל לעיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) . אין לכחד כי התנהלותם של הצדדים לאורך ההליכים המשפטיים מעוררת אי-נחת, אולם אין בכך בלבד כדי להצדיק את קבלת הבקשה. למעשה, וראוי שהדברים ייאמרו גם אם למעלה מן הצורך, דומה שייטב לשני הצדדים אם הסכסוך יגיע אל קיצו על בסיס של מתווה מעשי ומאוזן, כפי שאף ציין בית המשפט המחוזי. למותר לציין כי אף אם נפלה טעות בקביעותיהם של בתי המשפט בערכאות הקודמות בנוגע לקיומו של השתק פלוגתה – ואינני מכריעה בעניין – אין בכך כדי להקים עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו למשל: רע"א 4533/14 חמדאן נ' בדר , פסקה 17 (29.6.2014); בע"ם 3838/18 פלוני נ' פלוני , פסקה 11 (12.6.2018)).

9.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבים אין צו להוצאות.