רע"א 7715/09 Advance Computerized Technology (A.C.T) MEDICAL LT נ. Arrow

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בבר''ע 910/09 (כבוד השופט י' ענבר) מיום 19.07.2009, בה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים בבש''א 10311/08, ת''א 6235/05 (כבוד השופט י' צור) מיום 4.11.08, שבה הוחלט לחייב את המבקשת להפקיד ערבות בנקאית בסך 100,000 ש''ח להבטחת תשלום הוצאות המשפט של המשיבה, ושאם לא יעשה כן יעוכבו ההליכים בתביעה עד לביצוע ההפקדה.

1.

התביעה נשוא ת''א

6235/05 היא תביעה כספית העוסקת בסכסוך בין המבקשת, חברה העוסקת בין היתר ביבוא ושיווק ציוד רפואי, לבין המשיבה, העוסקת בייצור מכשור רפואי. המבקשת טענה במסגרת התביעה כי הובטח לה שיחסי ההפצה הקיימים בין החברות יימשכו, אך הואיל ואלה לא הוארכו נגרם לה נזק בסך 812,000 ש''ח (נכון ליום הגשת התביעה).

2.

המשיבה הגישה לבית משפט השלום בירושלים בקשה לחיוב המבקשת במתן ערובה לתשלום הוצאות המשיבה בסכום שלא יפחת מ- 150,000 ש''ח. בית המשפט דן בהחלטתו בתחולתו של ס' 353א' לחוק החברות, התשנ''ט-1999 (להלן : "חוק החברות" ) על המקרה. סעיף זה קובע תנאים להטלת ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע על חברה תובעת אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת. בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע שבמקרה זה יש צורך להורות למבקשת על הפקדת ערובה בגובה 100,000 ש''ח. במסגרת החלטתו קבע בית משפט השלום שבמקרה דנן קיים חשש שהמשיבה לא תוכל לפרוע את הוצאותיה מהמבקשת באם תזכה בדין, וזאת בין היתר מכיוון שמדובר על חברה משפחתית שבעלי מניותיה הם בעל (שיש לו 99 מניות) ואשתו (שיש לה מנייה אחת), ומכך שמדובר על חברה אשר אחריות בעלי מניותיה מוגבלת, ושלא צירפה דו''חות כספיים ומאזנים של השנים האחרונות. כמו כן המבקשת לא פירטה את נכסיה, וממסמכי רשם החברות עולה שנכסי המבקשת שפורטו שם משועבדים לבנקים שונים.

3.

בעקבות החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בקובעו שהמבקשת לא הצליחה להוכיח כי תוכל לשלם את ההוצאות העשויות להיפסק לחובתה. עוד נקבע כי אין במקרה דנן נסיבות מיוחדות המצדיקות שלא להורות על קביעת ערובה להוצאות משפט. לעניין גובה הערובה קבע בית המשפט שהסכום שנקבע איננו נמוך, אך עם זאת בעקבות נסיבות המקרה גובה הערובה שנקבע אינו כה בלתי סביר באופן אשר מצריך את התערבות ערכאת הערעור. נסיבות המקרה שנמנו כללו את

היות ההליך תלוי ועומד מספר שנים; העובדה שהוגשו ונדונו בקשות ביניים רבות; וההנחה כי גם המשך ההליכים יהיה כרוך בהשקעה לא מבוטלת מצד המשיבה. בנוסף

לכך קבע בית המשפט המחוזי כי אם תביעתה של המבקשת תידחה ותיפסקנה הוצאות, תהיה המשיבה זכאית לשיפוי על הוצאותיה הריאליות,

אשר יש להניח כי יהיו גבוהות יחסית, וזאת לאור היותה של המשיבה חברה זרה הנאלצת לנהל הליך משפטי בישראל.

מכאן הבקשה שלפניי.

4.

המבקשת טוענת כי טעה בית המשפט המחוזי בסרבו להעניק לה רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, תוך שהיא מדגישה מספר טיעונים עיקריים: ראשית, מכיוון שהמבקשת הוכיחה שיש לה איתנות כלכלית, לא צריך היה לחייבה לתת ערובה כלל. לטענתה, בית המשפט המחוזי התעלם מתצהיר רואה החשבון ומאישור בדבר מסגרת האשראי של המבקשת מהבנק שבו מתנהל חשבונה, אשר מעידים על מצבה הכלכלי האיתן של המבקשת.

כהשלמה לטיעון

זה טענה המבקשת שיש צורך לפרש את ס' 353 לחוק החברות באופן מצמצם רק למקרים שבהם ברור שהחברה התובעת תתקשה לשאת בהוצאות המשפט. המבקשת מוסיפה וטוענת כי בקשתה של המשיבה להפקדת ערובה נגועה בחוסר תום לב, שכן כל יעודה הוא לנסות ולחסום את המבקשת מלהביא את טענותיה בבית המשפט. שנית, המבקשת טוענת שגובה הערובה במקרה זה חורג באופן בולט ולא מידתי מהשיעור הנהוג בבתי המשפט לעניין גובה הערובה הראוי להבטחת הוצאות משפט, ואף אינו פרופורציונאלי לשיעור ההוצאות בו עשויה המשיבה לזכות אפילו אם תזכה בתביעתה. חריגה זאת מובילה להכבדה על המבקשת ועל זכות הגישה שלה לערכאות. יתרה מכך, המבקשת טוענת שאין בעצם היות החברה הנתבעת חברה זרה בכדי להוות שיקול כלשהו לעניין קביעת גובה הוצאות המשפט וכפועל יוצא מכך לקביעת גובה הערובה להבטחת הוצאות המשפט. קביעה זאת, לטענתה, עלולה להביא למצב בו חברות זרות ייהנו מהגנה דיונית חריגה ולא מוצדקת.

5.

לאחר עיון בבקשה נחה דעתי כי בנסיבות העניין דינה להידחות. כידוע, בקשת רשות ערעור ב''גלגול שלישי'' לא תינתן אלא במקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים ( רע''א 9168/08 מריו לזניק נ' ענבר ליס בע''מ ( לא פורסם,

3.2.09)).

המבקשת לא הצביעה על סוגיה אשר מצדיקה דיון שכזה.

6.

בית המשפט המחוזי קבע כי המבקשת לא הוכיחה איתנות כלכלית אשר תצדיק להימנע מהפקדת ערובה. בית המשפט ביסס את קביעתו על העדר נתונים אשר יוכיחו כי מצבת נכסיה של המבקשת עולה על חובותיה, וכיצד יהיה ניתן להיפרע ממנה אם לא תזכה בתביעה ויפסקו הוצאות לטובת המשיבה, ועל כך שמדובר על חברה משפחתית קטנה אשר אחריות בעלי מניותיה מוגבלת, ואשר באופן שיטתי לא שילמה אגרות והוצאות שהייתה חבה לרשם החברות ולמבקשת. בית המשפט לא התעלם, כטענת המבקשת, מהמסמכים של רואה החשבון ומהאישור למסגרת האשראי של החברה בבנק שבה מתנהל החשבון שלה, אלא קבע שמסמכים אלו אינם מספיקים כדי לקבוע שקיימת איתנות כלכלית לחברה. קביעה זו הינה קביעה עובדתית מפורטת ומנומקת אשר וודאי אין מקום להתערב בה במסגרת דיון ''בגלגול שלישי''.

7.

טענתה המשפטית היחידה של המבקשת נוגעת לביסוס גובה הערובה על היותה של המשיבה חברה זרה. יש להדגיש בעניין זה כי שיקול זה היה רק אחד מני שיקולים רבים ואחרים כפי שפורט לעיל, וכי בית משפט השלום כלל לא נדרש לשיקול זה בהחלטתו. לפיכך אין צורך לדון בשאלה שמעוררת המבקשת האם היותו של צד חברה זרה מצדיק מתן ערובה גבוהה יותר להבטחת הוצאותיו של אותו צד.

8.

לבסוף אציין כי לא נראה שזכות הגישה של המבקשת לערכאות נפגעה שכן היא עצמה טוענת לאיתנות כלכלית, ולפיכך יש להניח כי יתאפשר לה לעמוד בהפקדת הערובה.

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.