פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
7720/00
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערערים
:
1.
מיראלי בניה והשקעות בע"מ
2.
אליעזר זיו
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערעור
פסלות שופט על החלטתו של בית משפט
השלום
בנתניה מיום 23.10.00 בת.פ. 2616/99
שניתנה
על ידי כבוד השופט מרדכי בלזר
תאריך
הישיבה: י' בחשון התשס"א (8.11.2000)
בשם
המערערים: עו"ד אריה להב-לוי
בשם
המשיבה: עו"ד יאיר חמודות
פסק-דין
לפני ערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה (השופט מ'
בלזר), מיום 23.10.00, במסגרת ת.פ. 2616/99, בה סירב בית המשפט לפסול את עצמו
מלהמשיך ולדון בעניינם של המערערים.
1. נגד המערערים הוגשו שני כתבי אישום המייחסים
להם עבירות מס, לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו1975- והתקנות מכוחו. במסגרת תיק
אחד (ת.פ. 2616/99) כפרו המערערים בהאשמות המיוחסות להם. במסגרת התיק האחר (ת.פ.
1642/00) הודו המערערים בהאשמות המיוחסות וביקשו ארכה להסרת מחדליהם. ביום 7.9.00,
במסגרת דיון בתיק האחר, התברר כי המערערים לא הסירו את מחדליהם. בית המשפט הרשיע
את המערערים וגזר את עונשם. לטענת המערערים, במסגרת אותו דיון השמיע השופט את
המילים: "מי שלא משלם מע"מ אצלי הולך לכלא". דינם של המערערים נגזר
לקנס כספי ולעונש מאסר.
2. ביום 23.10.00 נערך בפני בית משפט השלום דיון
המשך בתיק הראשון. במועד זה ביקשו המערערים כי בית המשפט יפסול את עצמו מלהמשיך
ולדון בתיק זה, שכן ההתבטאות האמורה, בה נקט בתיק האחר שהסתיים, מעידה על דיעה
קדומה ויוצרת חשש אמיתי למשוא פנים. באותו יום, דחה בית משפט השלום את בקשתם של
המערערים. בהחלטתו מציין בית המשפט כי ההתבטאות המיוחסת לו נאמרה בתיק אחר וכי היא
אינה מבססת כל חשש למשוא פנים. זאת משני נימוקים: האחד, מושתת על העובדה כי מדובר
במדיניות ארוכת שנים, אשר בית המשפט נוהג להביאה לתשומת ליבם של הנאשמים השונים.
השני, מבוסס על העובדה כי מדובר בתיק אחר שהסתיים, בצירוף לעובדה כי בית המשפט
איננו זוכר את המערערים מן התיק האחר. עובדות אלו שוללות כל חשש למשוא פנים בניהול
ההליך הנוכחי.
3. על החלטה
זו הערעור שבפניי. בכתב הערעור ובדיון בפניי מציין ב"כ המערערים כי ההתבטאות בה נקט בית משפט השלום מעוררת חשש אמיתי למשוא פנים. העובדה כי היא נאמרה בטרם הסתיימו הטיעונים לעונש מעוררת חשש כי שיקול דעתו של בית המשפט מוטה באופן שאינו מאפשר לו לנהל את המשפט באובייקטיביות הדרושה. אמנם, התבטאותו של השופט נאמרה בתיק אחר. אולם, מדובר בשני תיקים שעניינם דומה, הנדונים בפני אותו שופט ובמועדים סמוכים. קיים חשש ממשי כי בית המשפט לא יוכל לנתק את דעתו, כפי שגובשה בתיק האחר, מנסיבות העניין בתיק הנוכחי. על בסיס זה יש מקום להורות על פסלותו.
4.לאחר שעיינתי בחומר המצוי בתיק והאזנתי לטענות בעלי הדין בדיון שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה היא כי אין די בתחושות סובייקטיביות של מי מן הצדדים וכי יש צורך במסקנות אובייקטיביות כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים (ראו למשל: ע"פ 184/85 זאב שרעבי נ' מדינת ישראל פ"ד לט(1) 446, 558[א]; ע"א 1570/94 שרותי ארגל שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' אוצר מפעלי ים בע"מ ואח' (לא פורסם); רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סמיר עבדל ראזק סליימה פ"ד מד(3) 758, 760). אמנם יתכן וההתבטאות האמורה של בית המשפט לא הייתה ראויה. אולם, אפילו בנסיבות בהן בית המשפט כבר הביע עמדה ביחס לסוגיה שבמחלוקת לא ימהר בית משפט זה להורות על פסלות השופט (ע"א 6447/96 אחים שרבט חברה לבנין בע"מ ואח' נ' משרד הבינוי והשיכון ואח' (טרם פורסם); ע"א 8304/96 יורם גלובוס נ' Melchers L.t.d N.V. (טרם פורסם)). כך גם עת מדובר בעניין אשר הוחזר על ידי ערכאת הערעור אל בית משפט קמא, בצירוף הנחיות (ע"א 990/96 ד"ר דבורה כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם); ע"א 4199/99 חברת נרגו בע"מ נ' ד.ב. שירותי תיירות בע"מ ואח' (טרם פורסם)); ע"א 1149/00 אברהם אלון ואח' נ' דולב חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם); ע"א 1860/97 מרבק בית מטבחיים בע"מ נ' אלי מזרחי (לא פורסם)). "השאלה שיש לשאול היא, על כן, אם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה, שדעתו של היושב בדין 'ננעלה', כך שניתן לראות בהליך כולו כ'משחק מכור'" (ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (טרם פורסם)). מקל וחומר, בענייננו עת מדובר בהתבטאות שהושמעה בתיק אחר, חזקה על בית המשפט כי ידע לדון מתוך פתיחות והפעלת שיקול דעת אובייקטיבי. אין לראות בהתבטאותו עדות לדיעה קדומה השוללת את קיומו של הליך משפטי ללא משוא פנים.
אי לכך הערעור נדחה.
ניתן היום, י"א בחשון התשס"א
(9.11.2000).
ה
נ ש י א
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
00077200.
A02
/דז/