פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7720/17
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקשות:
1. פזקר בע"מ
2. פזקר שיווק (1993) בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. מרדכי בנימין ובניו עבודות עפר 1993
בע"מ
2. עו"ד רמי קוגן
3. בנק לאומי לישראל בע"מ
4. כונס הנכסים הרשמי
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי נצרת מיום 20.07.2017 בפר"ק 59819-11-14 על ידי
כבוד השופט ע' עיילבוני
בשם המבקשת:
עו"ד איתן ארז;
עו"ד עמינדב בלוזר
בשם משיבים 2-1:
עו"ד רמי קוגן; עו"ד
אלונה בומגרטן
בשם משיב 3:
עו"ד אמיר דולב;
עו"ד חופית חיים
בשם משיב 4:
עו"ד מיכל דלומי
החלטה
1.
המבקשות הן נושות של חברה בפירוק. לטענתן יש להעביר לקופת הפירוק סך של כ-2.5 מיליון ש"ח המופקד כרגע בידי בנק לאומי – הוא משיב 3 – נושה נוסף של החברה. אין מחלוקת על כך שהבנק רשאי, לפי הסדר נושים שאושר, להותיר אצלו את הכסף המופקד לשם הבטחת פירעון חובות החברה כלפיו. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב היקף החובות של החברה כלפי הבנק.
המבקשות טענו בבית המשפט המחוזי, וזוהי טענתן גם כעת, כי כל החובות הרלוונטיים נפרעו זה מכבר ולכן יש לשחרר את הכסף לקופת הפירוק. בבקשה הנוכחית למתן רשות ערעור הוסיפו המבקשות וטענו כי קיים סכום לא מבוטל שאינו שנוי כלל במחלוקת, וכי למצער נדרש היה להורות על העברתו של סכום זה לקופת הפירוק. כן נטען כי יש להעביר את הסכום לקופת הפירוק באופן מיידי, שכן אם הבנק יממש את דמי הפקדון יהיה הדבר בגדר "מעשה עשוי". בית המשפט המחוזי דחה עמדה זו, ואימץ את עמדת הבנק, לפיה עדיין קיימות מחלוקות כספיות בין הצדדים ולכן יש להותיר את הכסף בידיו, עד להכרעה במחלוקות השונות. משיבים 4-2 הוסיפו וציינו בתגובותיהם לבקשה למתן רשות ערעור כי לאחר הגשת הבקשה חלה התקדמות משמעותית בבירור המחלוקות, וכי הבירור מצוי לקראת סיום.
2.
דין הבקשה להידחות. המבקשות טוענות כי היה על ערכאה קמא לקבוע שאין מחלוקות כספיות של ממש בין הצדדים, אף כי מן החומר שצורף עולה בעליל כי טרם הוכרעו כל המחלוקות, וכי ההכרעה הסופית בהן עדיין מוטלת לפתחה של ערכאה קמא. דומה כי הבקשה הנוכחית מופנית אפוא כלפי גוף המחלוקות, דהיינו מבוקש כי בית משפט זה יביע עמדה לגופו של עניין. דא עקא, בהחלטה מושא הבקשה לא הביע בית המשפט המחוזי כל עמדה עניינית במחלוקות הכספיות בין הצדדים, אלא רק קבע כי לא ניתן לומר בוודאות שכל החובות הרלוונטיים של החברה כלפי הבנק שולמו במלואם. אין אם כן כל מקום להידרש לגוף המחלוקות בגדר בקשה למתן רשות ערעור.
טענה נוספת של המבקשות היא כי קיים סכום שאינו שנוי במחלוקת, שאין כל הצדקה להותירו מופקד בידי הבנק. עיון בבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי ובהחלטתו מעלה כי העניין לא הועלה ולא נדון בערכאה קמא. אין אפוא הצדקה כי הוא יוכרע לראשונה בערכאת הערעור, מבלי שהוברר בהליך קודם האם אכן קיים סכום כזה ומהו גובהו. יובהר כי אין מניעה שהמבקשות יעלו טענותיהן במישור זה בערכאה קמא, שטרם נדרשה לנושא.
סוף דבר, לא נמצאה כל הצדקה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. מעדכונים שהגישו הצדדים אף עולה כי המחלוקות הכספיות בין הצדדים קרובות לפתרון, וגם שיקול מעשי זה תומך בדחיית הבקשות, המופנות כלפי פרק הזמן שעד להכרעה באותן מחלוקות. אף לא הוצגה תשתית לנזק כלכלי כלשהו שייגרם למבקשות אם הסכום שבמחלוקת יהיה מופקד לעת עתה בבנק, ולא בקופת הפירוק.
3.
הבקשה נדחית. המבקשות יישאו בהוצאות משיבים 4-2 ובשכר טרחת עורכי דינם בסך של 4,000 ש"ח לכל משיב, ובסך הכל 12,000 ש"ח.
כ"ד בטבת התשע"ח (11.1.2018).
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
17077200_Z02.doc
מא
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il