רע"א 7722/12 עו"ד אדם אופנהיים נ. אהוד טמיר

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ע' צ'רניאק ), מיום 19.9.2012 ברע"א 32403-02-12, לפיה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופטת ש' גלר ), מיום 22.1.2012 בת"א 22104-06-10, לפיה נדחתה בקשת המבקש להשמיע בבית המשפט שיחות מוקלטות שנערכו עם אחד העדים, שהיה בא-כוח המשיבים בתקופה הרלוונטית, ואף להגישן במסגרת ראיות בתביעה.

2.

המבקש, עורך דין במקצועו, הגיש תביעה נגד המשיבים לתשלום שכר טרחתו עבור ייצוג וטיפול בעניינם. בין בעלי הדין נחתם הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ולפיו על המשיבים לשלם למבקש סך של 110,000 ש"ח. כמו כן, נחתם הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין עם נתבעים נוספים אותם תבע המבקש. המשיבים הגישו תביעה נגד המבקש במסגרתה ביקשו לבטל את הסכם הפשרה בטענה שהושג במרמה בכך שהמבקש לא חשף את הסכם הפשרה ואת סכום התשלום שנחתם עם הנתבעים הנוספים. במהלך דיון ושמיעת ההוכחות טען המבקש כי לאחר חתימת הסכם הפשרה אישר לו בא-כוח המשיבים דאז, במסגרת שיחות מוקלטות שניהל עימו, כי הסכם הפשרה שנחתם בין המבקש למשיבים הושג ללא קשר לסכום שנתבע מהנתבעים הנוספים בתביעה הקודמת. לפיכך, במהלך חקירת בא-כוח המשיבים, ביקש המבקש להשמיע לו את השיחות המוקלטות, כדי לעמת אותו עם גרסתו ולהגישן כראיה. המשיבים התנגדו להשמעת השיחות או להגשתן.

3.

בית משפט השלום דחה, כאמור, את בקשת המבקש וקבע כי אין להתיר את השמעת ההקלטה והגשתה כראיה בתיק ממספר טעמים שמשקלם מצטבר. ראשית, קבע בית המשפט שעל קיומן של השיחות המוקלטות למד בעת הדיון, תוך כדי חקירת העד, וכי אין אזכור בתצהיר גילוי המסמכים ובעדויות ההגנה לגבי השיחות המוקלטות, לפיכך, קבע בית המשפט שעל פי דין, מסמך שלא גולה בשלב ההליכים המקדמיים לא יוגש ולא ישמש ראיה בהליך. בנוסף, קבע בית המשפט כי אין בבקשה שהגיש המבקש שבועות מספר קודם לכן להוספת מסמך לתצהיר גילוי המסמכים מטעמו כדי להועיל לו: נקבע, כי לא ניתן להבין מהבקשה שמדובר בשיחות מוקלטות, לבקשה לא צורפה ההקלטה ולא תמליל של ההקלטה. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט כי אי הגילוי כאמור מהווה הפרה של חובת בעל הדין להתנהל בתביעה ב"קלפים פתוחים". בית המשפט הוסיף שאין מקום ליישום "הלכת סוויסה" בנסיבות העניין (רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת היישוב , פ"ד נה(1) 515, 527 (1999)). לבסוף העיר בית המשפט שמדובר ככל הנראה בהקלטת שיחות בין שני עורכי דין, האסורה על פי כללי האתיקה המקצועית, וכי הראיה לא הוגשה יחד עם חוות דעת של מומחה לעניין תקינותה. על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.

4.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור. בית המשפט המחוזי קבע כי קבלת הבקשה בשלב בו הוגשו כבר סיכומי המשיבים תגרום לעיכוב התביעה ותפגע באופן משמעותי בניהולו התקין של המשפט. הדברים נכונים במיוחד, כך נכתב, כאשר דבר ההקלטה הועלה על ידי המבקש לראשונה רק במהלך חקירת בא-כוח המשיבים מטעם המבקש. המבקש חויב בהוצאות ושכר טרחת המשיבים בסך של 10,000 ש"ח. בעקבות החלטה זו הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.

המבקש שב וטוען שיש מקום להתיר לו להשמיע את השיחות המוקלטות. מדובר, לדעתו, בשאלה החורגת ממסגרת ההליך המתנהל בין בעלי הדין, הנוגעת לאיזון הנכון שבין החובה לחתור לגילוי האמת לבין עמידה דווקנית על כללי הפרוצדורה. המבקש מודה שטעה מבחינה פרוצדוראלית כשלא גילה כי קיימת בידו הראיה אותה הוא מבקש להגיש בהתאם לכללי הגילוי, שכן סבר בטעות כי הוא פועל בהתאם להלכת סוויסה. למרות טעותו זו טוען המבקש שהיה מקום לקבל את הראיה ולא לדחות את הבקשה מטעמים פרוצדוראליים. המבקש מוסיף שלמשיבים לא נגרם כל נזק עקב הטעות ולא ייגרם להם כל עיוות דין אם תתוקן טעותו. מדובר, לדעת המבקש, בתביעה שתוכרע על בסיס אמינות העדים שעדויותיהם סותרות, ולכן מדובר, לדעתו, בראיה מכרעת. המבקש מתאר את הרקע לתביעה המתנהלת בבית משפט השלום ואת נסיבות מציאת הקלטת באופן אקראי. לטענתו, הקלטת בא-כוח המשיבים נעשתה על ידו כאדם פרטי ולא כעורך דין, ולכן ההקלטה אינה מנוגדת לכללי האתיקה, לדעתו. גם אם כן, עובדה זו אינה פוגמת, לדבריו, בקבילות הקלטות כראיות במשפט. לדעת המבקש, עיכוב מהלך התביעה יש בו פגיעה שולית ביחס לפגיעה החמורה שתיגרם לו אם לא תוגש הראיה.

6.

דין הבקשה להידחות. חרף ניסיון המבקש לטעון אחרת, הבקשה אינה מעלה כל שאלה משפטית עקרונית והיא אינה חורגת מהעניין של בעלי הדין בסכסוך זה. לפיכך, אין הבקשה מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). זאת ועוד, צודק המבקש בטענתו לפיה "הפרוצדורה אינה מיטת סדום..." (ע"א 189/66 ששון נ' "קדמה" בע"מ , פ"ד כ(3) 477, 479 (1966)), והוא אכן זכאי ליומו בבית המשפט. ואולם, זכות זו נטל בצידה, והוא שלא יכביד שלא כראוי על בעל הדין שכנגד ולא יהפוך את הפרוצדורה לפלסתר תוך התעלמות מההוראות הרלוונטיות בסדרי הדין. משכך, בדין קבעו הערכאות דלמטה שאין מקום לאפשר למבקש להגיש את השיחות המוקלטות כראיה בתביעה, בנסיבות העניין המתוארות לעיל. ולפיכך, דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.