רע"א 7733/99 דיאנה שפריר נ. אליעזר שפריר

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מחיפה (השופט ש' ברלינר) מיום 19.10.99 בבר"ע 846/99, החלטה בה דחה בית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופטת ב' בר-זיו) מיום 19.10.99. בד בבד עם הגשתה של בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית משפט השלום.

1.המשיב, בעלה של המבקשת הגיש (בשנת 1996) בקשה לפירוק השיתוף בבית ששימש למגורי בית הזוג (בטרם עזב המשיב את הבית) ת.א. 5623/96). ביום 12.2.98 הורה בית משפט השלום על פירוק השיתוף בבית בדרך של מכירתו על ידי כונסי נכסים - באי כוחם של הצדדים. בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (הש' פינקלמן, ביום 29.4.99, במסגרת בר"ע 1180/98) ועל ידי בית המשפט העליון (כב' המשנה לנשיא, ביום 10.8.99, במסגרת רע"א 3728/99).

2.ביום 5.9.99, לאחר דחיית בקשת רשות הערעור על ידי בית המשפט העליון שב בית משפט השלום ונדרש להליך, נוכח בקשות המשיב למתן הוראות שימנעו מהמבקשת להמשיך ולסכל את פירוק השיתוף. במועד זה הורה בית המשפט לכונסי הנכסים למכור את הדירה לקונים שהמשיב ביקש לאשר את העיסקה עימם עוד ב4.2.99- - או לקונים אחרים. כמו כן הורה בית המשפט, כי על המבקשת לפנות את הבית במועד שייקבע בהסכם המכירה, ובלבד שמועד כאמור יחול לפחות ששה חודשים ממועד חתימת ההסכם. בהחלטתו דחה בית משפט השלום את נסיונה של המבקשת להוסיף ולעכב את המכירה, בקבעו כי כל הטענות הועלו על-ידיה בעבר - ונדחו בהחלטה מיום 12.2.98.

3.ביום 10.10.99 שב בית משפט השלום ונדרש לבקשת המשיב להורות על פינוי המבקשת מן הדירה ועל מכירתה לקונים המוצעים. גם בהחלטה זו דחה בית המשפט את טענותיה של המבקשת, בקבעו, כי כולן הועלו כבר בעבר ונדחו. לפיכך הורה בית המשפט לכונסי הנכסים לחתום על הסכם המכירה תוך שלושה ימים. בקשה דחופה לעיכוב ביצוע שהגישה המבקשת נדחתה על ידי בית משפט השלום ביום 17.10.99. ביום 19.10.99 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור, ויחד עמה גם את הבקשה לעיכוב ביצוע.

4.בבקשה שבפני טוענת המבקשת, כי הערכאות הקודמות התעלמו מזכויותיה הקנייניות (לטענתה עומדת לה זכות קדימה לרכישת הנכס) והאובליגטוריות וכי ההחלטה על פירוק השיתוף ניתנה בשעתו על בסיס הערכת שווי העולה ב50%- על השווי שהושג בפועל. עוד היא טוענת כי ייגרם לה נזק קשה ובלתי הפיך כתוצאה מן המכירה המיידית.

5.דין בקשת רשות הערעור להידחות. המבקשת שטחה את טענותיה בפני שלוש ערכאות עוד במסגרת בקשות רשות הערעור שהגישה על החלטת בית משפט השלום מיום 12.2.98. היא שבה ושטחה את טענותיה בדיון שהסתיים בהחלטה מיום 5.9.99. ככל הידוע לבית משפט זה (כפי שיפורט להלן, לוקה הבקשה בכל הנוגע לפירוט ההליכים שננקטו בעניינה של המבקשת), לא הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטה זו. ההחלטה מיום 10.10.99, נשוא הבקשה שבפני, אינה אלא חזרה על ההחלטות הקודמות שדחו את טענות המבקשת. אין מקום לשוב ולעורר אותן טענות פעם נוספת - ודאי לא כאשר עסקינן בבקשת רשות ערעור שניה במניין. גם לגוף הדברים, אין טענות המבקשת מצדיקות מתן רשות ערעור, שכן כל ענייננן הוא בסכסוך שבין המבקשת למשיב, ואין הן מעוררות כל שאלה החורגת ממסגרת זו (וראו בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). אי לכך איני מוצא מקום וטעם למתן רשות ערעור לבית משפט זה. ממילא מתייתר הצורך בדיון בבקשה לעיכוב ביצוע.

6.למרבה הצער, נמנעה המבקשת מאיזכור פרטים חיוניים, שהיו מעמידים מבעוד מועד את בקשתה בהקשרה הנכון. כך נמנעה מלצרף לבקשתה את החלטת בית משפט השלום מיום 5.9.99 (וממילא לא ציינה אם הוגשה בקשת רשות ערעור או בקשה אחרת בקשר עם החלטה זו) וכך נמנעה מלציין, כי הגישה בקשות רשות ערעור על ההחלטה מיום 12.2.98 וכי בקשות אלו נדחו. ניתן וראוי היה להימנע מדרך טיעון זו.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. בנסיבות הענין תשלם המבקשת הוצאות לאוצר המדינה בסך 3,000 ש"ח.