רע"א 7737/08 שפרן בע"מ נ. ישראל גדכט

המשנה לנשיאה א' ריבלין :

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים צ' סגל, י' שפירא וי' נועם), במסגרתו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק-דין חלקי של בית משפט השלום. בפסק-הדין החלקי הוחלט לדחות על הסף את תביעת המבקשת כנגד המשיבה 2, רשות המיסים של מדינת ישראל (להלן: המשיבה ).

לטענת המבקשת, רואה החשבון שלה (המשיב 1) הפקיד המחאות שמסרה לו לשם זיכוי חשבונה אצל המשיבה, בחשבונם של לקוחות אחרים שלו (המשיבות 5-3). המבקשת הגישה תלונה למשטרה נגד רואה החשבון, והאחרון אכן הועמד לדין פלילי. כמו-כן היא הגישה תביעה כספית נגד רואה החשבון, המשיבה והמשיבות 5-3, בעילות של רשלנות ושל עשיית עושר ולא במשפט, להשבת כספיה. המשיבה מצדה הגישה בקשה לסילוק התביעה נגדה על הסף, בטענה של היעדר יריבות.

בית משפט השלום קיבל את הבקשה והורה על סילוק התביעה נגד המשיבה על הסף. המבקשת הגישה ערעור על כך לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה כאמור את הערעור בקבעו כי אין זה מתפקידה של המשיבה להתחקות אחר המקור לתשלומים המבוצעים לטובתה, וכי אין היא צריכה לצפות תרחיש קיצוני של מעילת רואה חשבון באמון לקוחתו. באשר לעילת עשיית עושר ולא במשפט קבע בית המשפט המחוזי כי המשיבה כלל לא התעשרה, שכן התשלומים שבוצעו לחשבונן של המשיבות 5-3 לא נקלטו כ"תקבול עודף" אלא כיסו חבות מס של המשיבות 5-3. "היריבות המשפטית" – כך קבע בית המשפט – "תקפה בין המערערת לבין משיב 1 – שלכאורה מעל באמונה, ובינה לבין משיבות 5-3 – שלכאורה הרוויחו זיכוי מס הכנסה חינם שלא על חשבונן".

2.

המבקשת טוענת בעיקר לגבי קיומה של עילת עשיית עושר ולא במשפט. לטענתה, אין לדעת אם המשיבה הייתה מצליחה לגבות מן המשיבות 5-3 את חובן (ואם כן – מה היו עלויות הגבייה), ועל-כן היא התעשרה כתוצאה מכיסוי החוב באמצעות כספיה של המבקשת. התעשרות זו מספיקה לשם יצירת יריבות בין המבקשת למשיבה, אפילו אם המשיבה לא ידעה על ההתעשרות ולא הסכימה לה. עוד טוענת המשיבה כי אף אם קיים סיכוי קל שתביעתה נגד המשיבה תתקבל בסופו של בירור, הדבר מצדיק עריכת הבירור תחת דחיית התביעה על הסף. המבקשת טוענת עוד, כי משלא דן בית משפט השלום בעילת עשיית עושר ולא במשפט, לכל הפחות היה על בית המשפט המחוזי להורות על קיום דיון בעילה זו לפני בית משפט השלום. לבסוף, טוענת המשיבה כי טענה של היעדר יריבות היא למעשה טענה של היעדר עילה, ועל כן, לפי תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, היא מצדיקה מחיקה על הסף ולא דחייה על הסף.

המשיבה טוענת כי הבקשה אינה מגלה שאלה כללית המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי". לגופו של עניין חוזרת המשיבה על טענתה כי לא נפלה בחלקה התעשרות כתוצאה מקבלת כספיה של המבקשת, כיוון שאלה שימשו לכיסוי חבות מס אמיתית, ומדגישה כי פעלה בתום לב בקבלת הכספים.

3.

לא מצאנו עילה לקבלת הבקשה. בתביעתה טענה המבקשת כי המשיבות 5-3 התעשרו שלא כדין משום שחבות המס שלהן הוסדרה באמצעות כספיה של המבקשת. טענה זו, כך הבהיר בית המשפט המחוזי, ראויה להיבדק ומן הסתם כך ייעשה. אך ברור שטענה זו אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם טענה שגם המשיבה התעשרה שלא כדין, שהרי אם המשיבות 5-3 אמנם התעשרו שלא כדין הרי זה משום שחובותיהן הוסדרו כדין אצל המשיבה. לסתירה זו לא מצאנו מענה בטענות המבקשת, אדרבא, זו גורסת באופן מפורש כי שתי התעשרויות שלא כדין יש כאן – זו של המשיבות 5-3 וזו של המשיבה. גישה זו קשה להלום. יוטעם: בענייננו, אל-מול המשיבה פעל רואה חשבון שייצג הן את המבקשת הן את המשיבות 5-3, והוא כיסה חוב אמיתי של המשיבות 5-3 למשיבה. המשיבה פעלה בתום-לב וחלפו מספר שנים עד שנדרשה, במסגרת תביעתה של המבקשת, להשיב את הכספים ששולמו לה. בנסיבות אלה נראה כי הכתובת הנכונה לדרישותיה של המבקשת אינה המשיבה כי אם המשיב 1 והמשיבות 5-3. כך אכן קבעו הערכאות הקודמות ואין עילה להתערב בכך, וודאי לא ב"גלגול שלישי".

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בשכר הטרחה של המשיבה בסכום של 10,000 ש"ח.

המשנה לנשיאה

השופט א' רובינשטיין :

א.

אודה כי בהעבירי את הבקשה לדיון בהרכב סברתי, כי ישנו ממד ערכי הראוי לבדיקה, אשר קשור בהתנהלותה של מדינה יתר על חובת היחיד (המעוגנת הן בעקרון תום הלב הן בעשיית עושר שלא במשפט), בשעה שכספים מגיעים לקופתה שמסתבר כי היו נגועים במעשי מרמה. זאת - גם אם בקבלתם גבתה המדינה חוב מס כשר וישר. סברתי, שמא השתתפות המדינה בהליך בבית משפט השלום תאפשר מיצוי התמונה הראייתית כדבעי.

ב.

ואולם, לאחר העיון סבורני אף אנכי כי אין מקום לקבלת הבקשה. לדברי חברי המשנה לנשיאה אוסיף, כי חש אני בעקבות הדיון שלא כל התמונה הנוגעת למבקשת הוצגה בבקשה. בכתב האישום שהוגש כנגד ישראל גדכט, המשיב 1, שלא טרח להופיע לדיון בפנינו ושבו הודה בגדרי הסדר טיעון, נאמר -

"הנאשם פעל באותו האופן (כמו לגבי חברה אחרת - א"ר) כלפי חברת ש.פ.ר.ן בע"מ (המבקשת - א"ר) בכך שבשנים 2002-2000 הגיש בשמה, וללא ידיעתה, דוחות כוזבים למס הכנסה בהם השמיט את העובדה שהחברה חילקה דיבדנד לבעלי מניותיה בסך כולל של 1,800,000 ₪, וזאת בכוונה להפחית את חבות המס שלה. בכך יצר הנאשם בפני חברת ש.פ.ר.ן בע"מ מצג שווא לפיו הכספים שגנב ממנה שימשו לתשלום חוב המס שנוצר בגין חלוקת הדיבידנד".

מכאן עולה, וכך גם טען בא כוח המדינה, כי גם המבקשת נהנתה לכאורה על-ידי תשלום מס מופחת - ונמסר כי אין בידי המדינה להגיע לגביית המס במלואו, מטעמי התישנות. איני בטוח, בעקבות הדיון, כי אין עוד נסתרות.

ב.

אוסיף לכך, כי מלוא התמונה הקשורה במדינה יוכל לבוא לידי ביטוי על-ידי העדת אנשיה במשפט, ככל הנחוץ. על כן מצטרף אני לחוות דעת חברי.

ש ו פ ט

השופט י' דנציגר :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין.