פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7739/06
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. סגלוביץ
עבודות עפר ופיתוח בע"מ
2. נועם קובו
נ ג ד
המשיבים:
1. קרן מנו
2. מרקו מנו
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 12.7.06 בע"א
2119/05 שניתן על ידי השופטת ש' וסרקרוג (אב"ד), השופט י' כהן, השופט ר'
שפירא
בשם המבקשים: עו"ד צבי
גביש
החלטה
א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ש' וסרקרוג (אב"ד), השופט י' כהן, השופט ר' שפירא) מיום 12.7.06 בע"א 2119/05, בגדרו נתקבל ערעורה של המשיבה 1 (להלן המשיבה) ונדחה ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (השופטת ד' סלע) מיום 13.11.05 בת"א 2414/00.
ב.(1) המבקשת 1 היא חברה קבלנית העוסקת בעבודות בנייה והנדסה. המבקש 2 הוא קבלן בניין. משיב 2 הוא אביה של המשיבה, נכת צה"ל בשיעור 100%.
(2) ביום 5.3.98 התקשרה המשיבה עם המבקשים בהסכם לבניית בית בזכרון יעקב, בגדרו התחייבו המבקשים לסיים את עבודות הבנייה עד ליום 10.12.98. הסכם זה הוא נשוא הבקשה הנוכחית וההליכים שקדמו לה.
(3) לאחר שנתגלו ליקויים בבניית הבית, המשיכה המשיבה את בנייתו באמצעות קבלן אחר. בתגובה, הגישו המבקשים תביעה לבית משפט השלום בחדרה (ת"א 2414/00) בה נטען, כי המשיבה חבה להם כספים בעבור הבנייה. זאת, נוסף על הכספים ששילמה טרם הגשת התביעה. משיב 2 צורף כנתבע, שכן כנטען היה שלוחה של בתו - המשיבה. מנגד, הגישה המשיבה תביעה נגדית, בה עתרה לפיצויים בראשי נזק שונים בגין הנזקים שנגרמו לה לטענתה עקב הפסקת ההתקשרות עם המבקשים.
(4) בית משפט השלום מינה מומחה מטעמו, שיחווה דעתו בפלוגתאות שבין הצדדים, ובפסק דינו אימץ את קביעותיו של המומחה. ראשית נקבע, כי דין התביעה כנגד משיב 2 להידחות, שכן לא הוכחה עילת תביעה כנגדו. עוד נקבע, כי האחריות לליקויים בבנייה מוטלת ברובה - 75% - על המבקשים, וכי אחריותה של המשיבה עומדת על 25%. כן נקבע, כי האחריות להפרת ההסכם רובצת לפתחם של המבקשים, וכי בדין ביטלה המשיבה את ההסכם, ועל כן יש לפסוק לה פיצויים בגין הפרתו. נקבע איפוא, כי המשיבה חבה למבקשים סך 100,085 ₪, המהוה יתרת חובה של המשיבה בניכוי חלקם היחסי של המבקשים בתיקון הליקויים. מסכום זה, כך נפסק, יש להפחית סך 5,000 דולר ארה"ב כפיצוי מוסכם בשל הפרת ההסכם – האיחור בהשלמת הבנייה, וכן סך 25,000 ₪ בשל עגמת הנפש שנגרמה למשיבה.
(5) המשיבה עירערה לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 2119/05), ואילו המבקשים הגישו ערעור שכנגד. בית המשפט המחוזי קבע, כי הפיצוי הראוי בגין האיחור בהשלמת הבנייה הוא 18,000 דולר ארה"ב; זאת, לפי חישוב של 50 דולר ארה"ב לכל יום של איחור לתקופה של שלוש מאות ושישים יום. יתר טענותיה של המשיבה וכן טענות המבקשים בערעור שכנגד – נדחו. נקבע איפוא, כי על המבקשים לשלם למשיבה סך השווה ל - 18,522 ₪.
(6) מכאן הבקשה הנוכחית.
ג.בבקשה נטען, כי עיקרה בהחלטת בית המשפט המחוזי לפסוק למשיבה פיצוי בסכום העולה פי שלושה עשר מהסכום, אותו תבעה בבית משפט השלום. נטען, כי בתביעה שכנגד עתרה המשיבה לפיצוי בסך 1,350 דולר ארה"ב בגין עשרים ושבעה ימי איחור בהשלמת הבנייה. לטענת המבקשים, הפסיקה שניתנה עומדת בניגוד להלכה, לפיה בית המשפט לא יפסוק לתובע סכום העולה על הסעד אותו ביקש. פסיקה זו, כך נטען, מעלה שאלות בעלות חשיבות ציבורית וחוקתית, שעניינן בעקרון הוודאות במשפט; האמון הבסיסי של בעלי הדין בבתי המשפט; ובפגיעה בזכותם החוקתית לקניין של המבקשים; ובעטיה של פסיקה זו – נמסר – אף נגרם למבקשים עיוות דין.
עוד נטען, כי הבקשה דנא מעלה את הצורך בליבון השאלה בדבר סיווגו של הפיצוי בגין האיחור בבנייה כפיצוי מוסכם או כנזק ממשי, וכן את השאלה בדבר זכאותו של צד, שנמצא חב ברשלנות תורמת, לפיצויים מוסכמים. לשיטת המבקשים, גם שאלות אלה חורגות מעניינם של הצדדים לבקשה הנוכחית ומצדיקות מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. הוא הדין – כך לדברי המבקשים – בשאלה האם ניתן לפסוק פיצוי בשל עגמת נפש נוסף על פיצויים מוסכמים.
לבסוף נטען, כי גם טענת המבקשים לפיה אין משיב 2, כאפוטרופסה של המשיבה, נהנה ממעמד של "שלוח היוצא מהתמונה", היא שאלה בעלת השלכות רחבות, הראויה להתברר בגדרו של הליך ערעורי נוסף.
ד.לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, חוששני כי לא אוכל להיעתר לה. חרף ניסיונותיו ומאמציו של בא כוח המבקשים להעטות על הבקשה אדרת של חשיבות ציבורית ומשפטית, סבורני, כי בסופו של יום תחומה היא לדל"ת אמותיהם של הצדדים. ככזו, אין היא עומדת באמות המידה של המקרים, לגביהם תישקל מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד לו(3) 123 (מ"מ הנשיא - כתארו אז – שמגר); א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 8, 2005) 597 - 598). בנדוננו, עיקרן של טענות המבקשים הוא ביישומן של הלכות משפטיות שונות בדיני החוזים והדיון האזרחי על עובדות ונסיבות המקרה. ברם, לא די בטענות ממין זה בכדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 381/85 באייר נ' תיל, תחנת יעוץ לנושאי כח-אדם בע"מ (לא פורסם) (הנשיא שמגר); רע"א 4824/96 יוסיפוב נ' יוסיפוב ואח' (לא פורסם) (הנשיא ברק); ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית- מבוא ועקרונות יסוד
(תשנ"ט- 1999) 177). לא למותר לחזור ולהזכיר, כי הערעור השני לא נועד לבירור פרטני של השאלה בדבר יישומה הראוי של הלכה משפטית נוהגת.
ה.אין בידי איפוא להיעתר לבקשה. משכך, מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה
היום, ו' תשרי תשס"ז (28.9.06).
ש
ו פ ט