רע"א 7739/99 דיאלוז'ינסקי ישראל נ. הירויו טראנסוורלד אינבנסמנט

1.ביום 5.5.93 הגישו המשיבים תביעה נגד המבקש בבית משפט השלום בירושלים (ת.א. 5493/93). ביום 14.9.93 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה בתובענה זו. ביום 28.10.93 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין, משום שלטענתו מעולם לא הומצא לו. ביום 22.6.94 דחה בית משפט השלום בירושלים (השופט א' כהן) בקשה זו. בהחלטתו נכתב, בין היתר:

"זהו אחד מן המקרים הבודדים בו אין מקום לבטל את פסק הדין וזאת לנוכח הנסיבות המיוחדות שהועלו בפני לאחר ששמעתי את הצדדים ואת העדים אשר נחקרו בפני..הרושם שקיבלתי היה, כי מדובר בבעל דין חמקמק ביותר, לא אמין, אשר מוכן אפילו להפר צווי בית משפט אשר ניתנו בפניו...במקרה דנן מדובר הרבה יותר מאשר בזלזול מצד המבקש ואני גם קובע ללא כל היסוס, כי המבקש קרא את כל מסמכי בית הדין שנמסרו לו וידע על תוכנם...עינינו הרואות, מדובר במבקש שאינו אמין לחלוטין שהמילה "זלזול" היא מילה עדינה מדי בהתייחסותו לכתבי-בי-הדין ואף להחלטות בית המשפט. אדם המזלזל, מתעלם ומפר החלטות בית המשפט ביודעין אינו ראוי לביטול פסק דין."

ביום 3.10.99 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת י' הכט) בקשת רשות ערעור על החלטה זו.

2.כעת מונחת בפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקש מתעוררת בעניינו דוגמא קיצונית וחריגה לחיובו של אדם בסכום כסף נכבד, בלא שניתנה לו האפשרות להתגונן כנגד הטענות שהועלו כנגדו ובלא שכתב התביעה גילה עילת תביעה של ממש. בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב פסק דינו של בית משפט השלום - עד להכרעה בבקשה שבפני.

3.דין הבקשה להידחות. לאמיתו של דבר מתעמת המבקש עם קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום וחולק על ממצאיו (ממצאים שנקבעו לאחר דיון ממושך והתרשמות בלתי אמצעית מעדי הצדדים). בית המשפט המחוזי דן כבר בהשגותיו של המבקש ודחה אותן. הליך בקשת רשות ערעור שני לא נועד לאפשר קיום בירור עובדתי שלישי מסוג זה, ואף לא למטרת קיום דיון שלישי בסוגיה שאינה חורגת מן הסכסוך הספציפי שבין הצדדים (וראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). אכן, פסק הדין שניתן בהיעדר כתב הגנה הטיל על המבקש נטל כספי בלתי מבוטל, בלא שנשמעה גירסתו. אולם על פי ממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום, אין לו למבקש להלין אלא על עצמו לעניין זה. מה גם שעד עתה לא מצא המבקש לנכון לציין אילו טענות הגנה ( אם בכלל) היו עומדות לו אילו היה הדיון בתביעה מתנהל לגופו.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא. ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשת עיכוב הביצוע.