רע"א 7740/97 יוסף טויטו נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

1.המבקש מס' 1 (להלן: הערב) חתם על שני שטרי משכון המשעבדים את זכויותיו בנכס מקרקעין בעיר רחובות לטובת המשיב (להלן: הבנק). בתחילה נחתם שטר משכון המשעבד את זכויותיו של הערב בנכס על-פי הסכם פיתוח שנחתם בינו לבין מינהל מקרקעי ישראל. מאוחר יותר, לאחר שנבנה על החלקה מוסך ונחתם חוזה חכירה בין הערב למינהל אשר בא במקומו של הסכם הפיתוח, חתם הערב על שטר משכון נוסף לטובת הבנק שבו שיעבד את זכויותיו על-פי חוזה החכירה.

הערב חתם על מספר כתבי ערבות לחובו של אחיו, המבקש מס' 2, כלפי הבנק, המסתכם כיום בלמעלה ממיליון ש"ח. לפיכך הגיש הבנק ללשכת ההוצאה לפועל את שטר המשכון הראשון והחל בהליכים למימוש המשכון על-פיו.

בעקבות זאת פנו המבקשים לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בהמרצת פתיחה, בה טענו כנגד החיוב הנערב וכן לבטלותם של כתבי הערבות ושל שטר המשכון הראשון. לעניין שטר המשכון טענו הם, בין השאר, כי שטר זה מתייחס לזכויות הערב בנכס על-פי הסכם הפיתוח, ומשנחתם חוזה החכירה תחת הסכם זה פקע תוקפו של שטר המשכון. עוד ביקשו המבקשים כי יוצא צו מניעה זמני המונע מן הבנק להמשיך בהליכי מימוש המשכון עד לגמר הדיון בהליך העיקרי.

2.בית-המשפט המחוזי (השופט יהודה זפט) בחן את טענות הצדדים והעריך את סיכויי ההצלחה של המבקשים בתביעתם כנמוכים למדי. באשר לשטר המשכון הראשון, דחה בית-המשפט את טענת המבקשים, וקבע כי היא אינה תואמת לכוונת הצדדים בעת עריכת השטר. בהמשך לכך ערך בית-המשפט איזון בין השיקולים הנוגדים, קרי סיכויי ההצלחה הנמוכים של המבקשים והצורך בהגנה על הליכי מימוש משכונות לשם הבטחת גביית חובות בדרך יעילה ומהירה, מחד, ומניעת פגיעה בלתי-מוצדקת ובלתי-הפיכה בחייב, מאידך. לאור איזון זה, ובהסכמת הבנק, ניתן על-ידיו צו המניעה המבוקש כנגד ערבות בנקאית בסך 500,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שתופקד על-ידי המבקשים. לחלופין התיר בית-המשפט למבקשים להפקיד ערבות בנקאית לתשלום מלוא החוב לבנק, שכנגדה יסיר הבנק את השעבוד על הנכס.

בית-המשפט המחוזי דחה את טענותיהם של המבקשים כנגד התניית צו המניעה הזמני בהפקדת ערבות בנקאית. על-פי הערכת שמאי שהגישו המבקשים, שווי הנכס המשועבד הינו למעלה משלושה מיליון ש"ח, דהיינו פי שלושה לערך מן החוב הנערב. לפיכך טענתם הייתה שאין מקום לדרוש הפקדת ערבות בנקאית כתנאי למתן הצו, שכן עצם קיומו של הנכס מבטיח את תשלום החוב במידה ותביעתם תידחה. ואולם, בית-המשפט פסק כי בהערכת שווי זו לא הובאו בחשבון החבות במס שבח, הוצאות המכירה, ההפחתה הצפויה בתמורה ממימוש הנכס בהליכים משפטיים וכן החשש כי החוב, הנושא ריבית חריגה, יוסיף ויתפח עם התמשכות ההליכים המשפטיים.

3.מספר ימים לאחר שניתנה החלטה זו שבו המבקשים ופנו לבית-המשפט המחוזי בבקשה למתן פסק-דין בהליך העיקרי. בבקשה זו הופנתה תשומת לבו של בית-המשפט לשטר המשכון השני, אשר על-פי הנטען דבר קיומו התגלה למבקשים רק בשלב זה. טענת המבקשים הייתה כי קיומו של שטר המשכון השני מהווה הוכחה ניצחת לכך ששטר המשכון הראשון, שעל-פיו נפתחו כאמור הליכי מימוש המשכון, הינו חסר כל תוקף. בנוסף ביקשו הם כי יוצא צו מניעה ארעי במעמד צד אחד, שלא יותנה בהפקדת ערבות בנקאית.

בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה מכול וכול באומרו בהחלטתו:

התייחסתי לטענת המבקשים בדבר פקיעת המשכון [בהחלטתי הראשונה], וציינתי שהטענה נראית לי קלושה ולא תואמת את כוונת הצדדים. בנסיבות אלו הבקשה למתן פסק דין מוזרה והיא נדחית, בלי לבקש תגובת המשיב. ממילא נדחית גם הבקשה לצו ארעי במעמד צד אחד...

4.על שתי החלטותיו של בית-המשפט המחוזי הוגשה הבקשה למתן רשות ערעור שבפניי.

בבקשתם, שבים המבקשים על הטענות שנטענו בפני בית-המשפט המחוזי, תוך הדגשת הטענות בדבר תוקף שטר המשכון והתניית מתן הצו הזמני בהפקדת ערבות בנקאית. הבנק, מצידו, תומך את יתדותיו בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי.

5.דין הבקשה להידחות.

בהחלטתו הראשונה איזן בית-המשפט המחוזי כראוי בין השיקולים הנוגדים המתקיימים במקרה זה, ולא מצאתי כל מקום להתערב במסקנותיו. אף גובה הערבות הבנקאית שנקבע על-ידו מקובל עלי, וזאת מטעמיו המפורטים לעיל.

גם החלטתו השניה של בית-המשפט המחוזי נראית לי, שכן בית-המשפט לא קבע עדיין כל עמדה סופית ביחס לתוקף המשכון והעניין אמור להתברר במהלך המשפט. אך מובן הוא איפוא שאין כל מקום לתת פסק-דין בשלב זה או לשנות מתנאי הצו הזמני.

הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו למשיב הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח.