פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7746/17
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקשת:
עליזה דרעי
נ ג ד
המשיבים:
1. יפה סלומון
2. הגיחון מפעלי מים וביוב בע"מ
בקשה לרשות ערעור
על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט
א'
דראל
)
מיום 3.10.2017 ברע"א 6448-10-17
בשם המבקשת:
עו"ד אלדד עז
בשם המשיבה 1:
עו"ד חגית גליקו
בשם המשיב 2:
עו"ד אליעד כהן
החלטה
1.
בקשה לרשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' דראל ) מיום 3.10.2017, ברע"א 6448-10-17, במסגרתה נדחתה בקשה לרשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת מ' צ'רקה ) מיום 2.10.2017 בתא"מ 2951-10-17. בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה למתן סעד זמני, אותה דחיתי ביום 4.10.2017.
2.
המבקשת פינתה אך בימים האחרונים דירה ששכרה מהמשיבה 1 בירושלים, שעה שתקופת השכירות הסתיימה על פי חוזה השכירות ביום 25.7.2017. בעקבות סירוב המבקשת לפנות את הדירה בזמן, שעה שהיא אינה משלמת דמי שכירות, ניתקה המשיבה את הדירה מרשת המים ביום 18.9.2017. ביום למחרת פנתה המבקשת לבית משפט השלום בירושלים בבקשה למתן סעד זמני, ובית המשפט נעתר לבקשה במעמד צד אחד והורה על חיבור הדירה לרשת המים כנגד תשלום סכום של 350 ₪ בתוך 18 שעות. סכום זה לא הופקד והסעד הזמני פקע.
משלא נעתר בית משפט השלום לבקשה לחדש את הסעד הזמני, הגישה המבקשת בקשה חדשה למתן צו עשה במעמד צד אחד. בית המשפט עיין בבקשה ובמסמכים שהגישה המשיבה 1 במסגרת בקשה לביטול הצו הקודם שניתן, והתנה את מתן הצו לחידוש הספקת המים בתשלום סך של 19,443 ₪, הוא סכום חוב המים שחל על הדירה, אותו צברה המבקשת בשל הימנעותה הגורפת מלשלם את חשבונות המים.
3.
על החלטה זו הגישה המבקשת בקשה לרשות ערעור לבית המשפט המחוזי, במסגרתה טענה כי ניתוק זרם המים הינו בגדר עשיית דין עצמי, בניגוד להוראות חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין ). בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בציינו כי הצדדים קבעו בהסכם השכירות הוראה ברורה המאפשרת את ניתוק המים במקרה שהשוכר אינו מפנה את המושכר בתום תקופת השכירות. בהתייחסו למאזן הנוחות, קבע בית המשפט המחוזי כי הערכאה קמא בחרה בנקודת איזון סבירה, מה גם שלא הוצגה בפניה כל תמיכה לטענת המבקשת כי מצבה הכלכלי אינו מאפשר לה לשלם את הסכום שנקבע.
4.
מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפניי. לטענת המבקשת, עניינה מעלה שאלה משפטית עקרונית, והיא האם רשאי משכיר דירה להתנות על הדין בהסכם השכירות ולקבוע כי חרף הוראות חוק המקרקעין יהיה רשאי לפעול לעשיית דין עצמי ולנתק את הדירה מרשת המים. בהמשך לכך, נטען כי שגה בית משפט השלום שעה שהתנה את החיבור לרשת המים בסכום בלתי סביר, ובכך " נתן למעשה יד לניתוק אלים של המבקשת וילדיה מהמים ".
המשיבה 1 טוענת מצדה כי יש לדחות את הבקשה, מהטעם שהחלטת בית המשפט המחוזי מבוססת על נסיבותיו הפרטניות של הליך זה, ועל בחינת ההסכם שנערך בין הצדדים. המשיבה 1 הבהירה, כי מזה מספר חודשים מתעלמת המבקשת מדרישותיה לשלם את חובותיה ולהתפנות מהדירה, וכי הוגשה לבית משפט השלום תביעה לפינויה.
בתגובתה של המשיבה 2 הובהר, כי הכספים שנדרשה המבקשת להפקיד עבור חוב המים צריכים להיות מופקדים לטובתה, ולא לטובת המשיבה 1. כן הובהר, כי מד המים הדירתי, כמו גם מד המים הראשי, הינו רכוש המשיבה 2, ואסור היה למשיבה 1 לנתקו, כפי שלטענתה נעשה. בנוסף, " נוכח ההלכה הפסוקה " סבורה המשיבה 2, כי תניה המאפשרת ניתוק זרם מים היא תניה בטלה.
5.
לאחר עיון בבקשה ובתשובה לה, מצאתי כי דינה להידחות. כידוע, על בקשות רשות לערער ב" גלגול שלישי " חלה אמת מידה מצמצמת, לפיה רשות ערעור תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין חמור (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).
עיון בדברים מגלה כי הבקשה דנן אינה עומדת באמות מידה אלה, משעניינה הפרטני של המבקשת אינו מעלה כל סוגיה עקרונית, חרף הניסיון לשוות לו אופי כזה. החלטת בית משפט השלום מיום 2.10.2017 , במסגרתה הותנה החיבור למים בהפקדת סכום החוב למשיבה 2 איננה בגדר טעות, וודאי לא טעות המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה כערכאת שלישית.
6.
סוף דבר : הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבות בסך 1,500 ₪, שיחולקו ביניהן שווה בשווה.
ניתנה
היום, י"ט בחשון התשע"ח (8.11.2017).
ש ו פ ט