בבית המשפט העליון
רע"א
7752/09
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המבקש:
עיד מסלמאני
נ
ג
ד
המשיבה:
עיריית ירושלים
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים ב-בש"א 4787/07 (במסגרת ת"א 8470/06), שניתנה ביום 24.7.2009 מפי כבוד השופט ר' כרמל
בשם המבקש:
עו"ד יעקב פינק; עו"ד ירון דיין
בשם המשיבה:
עו"ד לנה קרביץ
פסק דין
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' כרמל ), בה ניתנה למבקש רשות להתגונן באופן חלקי בלבד.
2.
החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל.
רקע
3.
המשיבה הגישה תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקש, לתשלום סכום העולה על 3,500,000 ש"ח, בגין חוב ארנונה מיום 1.1.2004 ועד ליום 31.12.2006. החוב נצבר, על פי הטענה, ביחס לנכס בירושלים בו מחזיק המבקש, שגודלו 9,000 מ"ר, ונעשה בו שימוש לצרכי משרדים, שירותים ומסחר.
4.
המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן.
5.
לאחר הגשת בקשת הרשות להתגונן, הגישה המשיבה בקשה לתיקון כתב התביעה, כך שחישוב הארנונה יותאם לשטח נכס של 3,596 מ"ר, ולא של 9,000 מ"ר. לטענת המשיבה, גודל הנכס שעמד בבסיס חישוב חוב הארנונה נקבע על פי אומדן, משום שהמבקש לא אפשר לנציג מטעם המשיבה למדוד את הנכס ונמנע מלקבל את הצעת המשיבה לתאם מועד לביצוע מדידה זו, עד לחודש פברואר 2007. המבקש טען מנגד, כי יש לערוך את תחשיב הארנונה לפי מדידה שערכה המשיבה בשנת 2004, בה נמצא כי שטח הנכס הוא 1,422 מ"ר, וכי יש לחשב את חוב הארנונה בהתאם לשימוש בנכס כבית מלאכה.
החלטת בית המשפט המחוזי
6.
ביום 24.7.2009 נתן בית המשפט (השופט ר' כרמל ) את החלטתו בשתי הבקשות. בכל הנוגע לבקשת הרשות להתגונן, בית המשפט דחה אותה בעניין סיווג הנכס, וקיבל אותה בכל הנוגע לגודלו של הנכס. בית המשפט קבע, כי ההשגה שהגיש המבקש למנהל הארנונה בחודש אפריל 2004, בה טען כנגד סיווג הנכס כמשתייך ל"משרדים, שירותים ומסחר", נדחתה, תוך שנקבע כי אם ימציא המבקש את המסמכים הדרושים לשם סיווג הנכס כבית מלאכה (מסמכים אשר פורטו בנספח נפרד), יערך דיון מחודש בהשגתו. ברם, המבקש שב והגיש השגה על סיווג הנכס מבלי שצירף את המסמכים הדרושים. השגה זו נדחתה אף היא
מהטעם שלא צורפו לה אותם מסמכים. המבקש שב והגיש שתי השגות נוספות, ללא מסמכים, אשר נדחו מאותו הטעם. בית המשפט המחוזי ציין, כי גם בפניו, טענותיו של המבקש בנוגע לסיווגו של הנכס כבית מלאכה נטענו בעלמא, ללא פירוט מתאים ומבלי שתמך אותן ולו בראשית ראיה. על כן נקבע, כי המבקש לא הראה כי יש בטענותיו בנוגע לסיווג הנכס כדי להקים לו הגנה אפשרית בפני התביעה דנן, ונדחתה בקשתו להתגונן בעניין זה.
7.
בכל הנוגע לגודלו של הנכס נקבע, כי קמה למבקש הגנה אפשרית בגינה יש ליתן לו רשות להתגונן ; מפירוט חישוב הארנונה ברישומי המשיבה לשנת 2004 עולה, כי חיובי הארנונה לשנת 2004 בגין הנכס חושבו בהתאם לשטח נכס של 1,433 מ"ר. כמו כן, לאחר שהסכים לכך המבקש והנכס נמדד, נמצא כי שטחו הינו 3,596 מ"ר. כתוצאה מכך, הגישה המשיבה את בקשתה לתיקון כתב התביעה. בית המשפט ציין, כי הוראת סעיף 287 לפקודת העיריות מתירה לעירייה להיכנס לרשות הפרט בניגוד לרצונו של הנישום, לשם עריכת בדיקות ומדידות. נקבע, כי לאחר שהתברר, בעקבות המדידה, כי שטח הנכס קטן מזה ששימש בסיס לשומת החוב, קמה למבקש רשות להתגונן בנוגע לגודל הנכס. בית המשפט נעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה.
8.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.
טענות המבקש
9.
לטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי משקבע, כי המבקש לא תמך בראיות את טענותיו לגבי סיווג הנכס. על פי הטענה, על מנהל הארנונה לבחון את סיווג הנכס ולא להתחמק מסמכויותיו על ידי הפניית המבקש להבאת אישורים שונים (תצהיר עו"ד, אישור חברות בהתאחדות בעלי המלאכה והסכם שכירות). לטענת המבקש, לאישורים הנדרשים על ידי מנהל הארנונה, ככל שהם בגדר הנחיות פנימיות, אין מעמד מחייב ותוקף כלשהו, ואין בהם כדי להחליף את חובתו של מנהל הארנונה לבחון את הנכס, באמצעות תמונות ו/או בביקור עצמי, על מנת לקבוע את השימוש בו. עוד טוען המבקש, כי הסכם השכירות הומצא למנהל הארנונה, כמו גם תמונות לגבי השימוש בנכס. לטענתו, אישור החברות בהתאחדות בעלי המלאכה אינו מעיד על דבר פרט לנכונות המבקש לשלם עבור אישור זה.
10.
כן טוען המבקש, כי תשובת מנהל הארנונה להשגה משנת 2004 ניתנה באיחור, והסנקציה הקבועה בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: חוק הרשויות המקומיות ) בגין איחור זה הינה קבלת ההשגה. לאחר חלוף המועד הקבוע בחוק הרשויות המקומיות, אף לבית המשפט אין סמכות להאריך את המועד למתן תשובה.
11.
עוד טוען המבקש, כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר אפשר למשיבה להימנע מדיון בטענות המבקש במסלול הערר התלוי ועומד בשאלת סיווג הנכס, ולהגיע ל"הכרעה מזורזת" בהליך של סדר דין מקוצר. מכיוון ששאלת סיווג הנכס תלויה ועומדת בפני ועדת הערר, החוב טרם נתגבש ולא ניתן להגיש תביעה בגינו.
תשובת המשיבה
12.
בתשובתה טוענת המשיבה, כי טענות המבקש נגד הסיווג והשטח הן טענות אשר הסמכות הבלעדית לדון בהן נתונה על פי החוק למנהל הארנונה, באמצעות השגה אשר יש להגיש אליו, ובהמשך לכך קיים מסלול דיוני לערעור על החלטת מנהל הארנונה בהשגה, על ידי הגשת ערר לוועדת הערר, ובמידת הצורך ערעור לבית המשפט המחוזי. על כן טוענת המשיבה, כי כל טענה בנוגע לסיווג הנכס יש להעלות במסגרת השגה למנהל הארנונה, היות וטענות מסוג זה הן בסמכותו הבלעדית. לטענת המשיבה, המבקש השכיל לפנות במסלול הדיוני המתאים, כאשר השגתו נדחתה ועל השגתו הגיש ערר. לטענתה, המבקש מודע למסלול הדיוני המותווה על פי דין לשם דיון בסוגיית סיווג הנכס ואף עושה בו שימוש, הן במסגרת ההשגה והן במסגרת הערר, ומשכך אין לאפשר לו לקיים דיון מקביל ומיותר לגבי אותה סוגיה בפני שתי ערכאות שונות.
13.
בהחלטתי מיום 10.1.2010 אפשרתי למשיבה להשלים תשובתה ביחס לטענותיו של המבקש בדבר המועד בו הומצאה לה השגתו, וביחס להשלכות שיש לדבר. זאת, לאחר שתשובתה נעדרה התייחסות לכך, על אף הוראתי בהחלטה מיום 18.11.2009.
14.
ביום 17.1.2010 הגישה המשיבה תשובה משלימה מטעמה. לטענתה, העובדה כי מסמך ההשגה עליו מוטבעת החותמת מיום 29.1.2004 כתוב בשפה הערבית, ותרגומו לא צורף - די בה כדי לדחות את טענות המבקש לעניין זה על הסף. כן שבה המשיבה על טענותיה בדבר חוסר סמכותו של בית המשפט המחוזי לדון בטענות המבקש, מכיוון שבחוק הרשויות המקומיות קבוע מסלול מיוחד להשגה על חיוב בארנונה.
15.
לטענת המשיבה, דין הטענה להידחות גם לגופו של עניין; ממסמכי המשיבה עולה בבירור כי השגתו של המבקש נתקבלה ביום 24.4.2004, כפי שנרשם בתשובת המשיבה להשגה מיום 4.5.2004. כלומר, תשובת המשיבה נשלחה למבקש במועד.
דיון והכרעה
16.
אכן, כטענת המשיבה, בחוק הרשויות המקומיות קבוע מסלול מיוחד להשגה על קביעת ארנונה. אכן, כטענתה, אין לדון בטענות בנוגע לחיוב בארנונה, כאשר אלו הועלו בתביעה לבית המשפט, מבלי שמוצה קודם לכן המתווה הקבוע בחוק הרשויות המקומיות. אלא שבענייננו המבקש פעל על פי אותו מסלול: הוא הגיש השגה למנהל הארנונה, ומשזו נדחתה – הגיש על החלטת הדחיה ערר לוועדת הערר. כפי שעולה מבקשת רשות הערעור ומתשובת המשיבה - הגם שהמשיבה אינה אומרת זאת בפירוש - ערר זה עודנו תלוי ועומד. הנה כי כן, המבקש לא עקף את המסלול הקבוע בחוק על ידי הגשת תובענה לבית המשפט; המשיבה היא זו אשר הגישה תביעה בסדר דין מקוצר, עוד בטרם התבררו טענותיו של המבקש בפני ועדת הערר. הפסיקה עליה מבקשת המשיבה להסתמך אינה מסייעת בידה: בע"א 739/89 אהרון י.מיכקשוילי נ' עיריית תל אביב יפו , פ"ד מה(3), 769 העלה החייב בתשלום ארנונה את טענותיו בבית המשפט, בהתגוננות מפני תביעת העירייה, מבלי שהגיש השגה על החיוב בארנונה למנהל הארנונה. כאמור, אין זה מצב הדברים במקרה שבפנינו.
17.
משהוגשה התביעה, ככל הנראה, טרם בירור הערר, יש לכל הפחות ליתן למבקש רשות להתגונן מפניה. באפשרותו של בית המשפט המחוזי להשהות הטיפול בהליך עד לבירור הערר, והוא ינהג בעניין זה כחוכמתו.
סוף דבר
18.
בקשת רשות הערעור מתקבלת, כאמור לעיל. למבקש תינתן רשות להתגונן מפני תביעת העירייה על כל רכיביה. המשיבה תישא בשכר טרחת עו"ד המבקש בסך 15,000 ש"ח.
ניתנה היום, א' באדר התש"ע (15.2.2010).
ש ו פ ט ת