רע"א 7770/01 שלמה אסרף נ. מינהל מקרקעי ישראל

במסגרת תוכנית הרחבה של המשיב 2 (להלן: המושב), הקצתה האגודה השיתופית המנהלת את מושב העובדים שבמקום (להלן: האגודה) מגרשים לבניה לחבריה. הורי המבקשים, המתגוררים במושב אך אינם חברים באגודה, הגישו לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע תובענה למתן סעד הצהרתי כנגד משיבים 1-3, שמטרתה לגרום לכך שיוקצו גם להם מגרשים במסגרת תוכנית ההרחבה. תביעתם נדחתה, בין היתר, מכיוון שלפי החלטות המנהל, מנועים הם מלקבל מגרש נוסף מכיוון שבבעלותם זכויות במגרשי מגורים במושב. ערעור שהגישו לבית-המשפט העליון נמשך על-ידם, ובפסק-הדין נכתב כך:

מוסכם על הכל שמשיכת הערעור לא תמנע את הבנים הבוגרים או הקטינים של המערערים מלתבוע את זכויותיהם בבית-המשפט מכוחם הם כשכל טענותיהם של בעלי הדין (לבד מהטענה שאין להם זכות לתבוע) שמורות להם

משכך, לאחר שהוריהם משכו את הערעור, הגישו המבקשים לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע תביעה באותו עניין. במסגרתה של התביעה, ביקשו המבקשים כי יינתן להן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לשנות את המצב הקיים בעשרה מגרשים במסגרת הרחבת המושב. בעיקר נטען, כי ללא צו מניעה זמני, יימכרו המגרשים, והמבקשים יעמדו בפני שוקת שבורה במידה ויזכו בתביעתם; וכי אי מתן הצו נוגד את רוח פסיקתו של בית-המשפט העליון. מנגד, המושב טען כי הוא שקוע בחובות גדולים והמגרשים שבהרחבה אמורים להימכר כחלק מהסדר פירעון חובותיו; כי הורי המבקשים כבר זכו בבתים מקצועיים עקב היותם בנים של בעלי נחלות במושב, ואין לתת להם זיכוי כפול; וכי חלק מהמבקשים קטינים - עובדה שיש בה כדי לפגוע בתביעתם.

בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה למתן צו מניעה. נקבע, כי המבקשים לא הוכיחו סיכוי גבוה לתביעתם וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המושב, שכן המבקשים יכולים לרכוש זכויות במגרשים, ובאם תתקבל תובענתם - יקבלו הם את כספם בחזרה.

מכאן הבקשה שבפניי, שבגידרה חזרו הצדדים בעיקר על טענותיהם שטענו בפני בית-המשפט המחוזי.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור, וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

למבקשים קיימת זכות תביעה באשר לזכויותיהם במקרקעין. תביעת הוריהם נדחתה מנימוקים טכניים, ובהחלטתו של בית-משפט זה בערעור הוטעם כי בפני המבקשים סלולה תהא הדרך להגשת תביעה זו. ברי איפוא שיש לאפשר להם למצות את תביעתם. בהיעדר צו-מניעה קם החשש כי התביעה תתייתר מכיוון שהמבקשים לא יוכלו לממש את פסק-הדין. מאזן הנוחות נוטה איפוא לטובתם של המבקשים, ומבלי להכריע בסיכויי התובענה, יש לתת למבקשים צו-מניעה.

אשר-על-כן, אני מקבלת את הערעור, מבטלת את החלטתו של בית-המשפט המחוזי, ומורה בזאת על מתן צו-מניעה זמני כמבוקש.

המשיבים 2 ו4- יישאו בהוצאות המבקשים בסך כולל של 25,000 ש"ח.