רע"א 7779/21 ספיר פרחיה נ. רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפיתוח

1.

המבקשת מחזיקה במקרקעין בתל אביב שבבעלות המשיבה (להלן: המקרקעין ). בשנת 2004 ניתן פסק דין שהורה על פינויים של הורי המבקשת מהמקרקעין (להלן: ההורים ) ועל השבת החזקה בהם לידי המשיבה בתוך 60 ימים (להלן: פסק הדין הקודם ). כעולה מהחומרים שלפניי, המשיבה לא פעלה למימוש פסק הדין הקודם, ובמקרקעין המשיכו להתגורר, לאחר פטירת ההורים, המבקשת ובני משפחתה. ביום 18.4.2019 הגישה המשיבה תביעה לסילוק ידה של המבקשת מן המקרקעין (וביקשה גם רשות לפיצול סעדים להגשת תביעה לתשלום דמי שימוש ראויים). ביום 19.6.2019 ניתן נגד המבקשת פסק דין בהעדר הגנה (משלא הוגש כתב הגנה במועד). ביום 15.9.2019 בוטל פסק הדין (בהסכמת המשיבה). ביום 3.12.2019 התקיים דיון בתביעה שבו נכחו באי כוח הצדדים, כמו גם המבקשת, בעלה, בנה וגיסתה. בתחילת הדיון ציין בא כוח המבקשת את הדברים הבאים: "אני שומע את עמדת בית המשפט לפיה לאחר עיון בכתב התביעה ובכתב ההגנה, במיוחד לאחר עיון בפסק הדין [הקודם – ע' פ'], עולה כי למרשתי אין הגנה, מפני תביעת פינוי ומבקש שהות להתייעצות" (פרוטוקול הדיון, בעמ' 1, ש' 13-11). לאחר התייעצות מחוץ לאולם, ציין בא כוח המבקשת כי הוא מקבל את הצעת בית המשפט שתינתן למבקשת שהות בעת קביעת מועד הפינוי.

2.

בהמשך לכך ניתן פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופטת הבכירה כ' האפט ), ונקבע כי המבקשת תפנה את המקרקעין עד ליום 28.2.2021. בית משפט השלום ציין כי משעה שנקבע בפסק הדין הקודם שאין להורי המבקשת זכות במקרקעין, הרי שגם למבקשת אין זכות בהם. לצד זאת,

ציין בית המשפט כי "ספק רב גם אם יש מקום להגשת תביעה נפרדת לקבלת דמי שימוש ראויים, לאחר [שהמשיבה – ע' פ'] לא פעלה בעניין זה במשך השנים". כחודש לאחר מתן פסק הדין הגישה המבקשת בקשה לביטולו, שבמסגרתה טענה כי לא נתנה את הסכמתה להצעת בית המשפט. ביום 7.2.2020 דחה בית המשפט את הבקשה, בציינו כי בדיון נכחו לא רק בא כוחה של המבקשת אלא גם בני משפחתה; כי ניתנה לה שהות להיוועץ עמם; וכי ממילא כתב ההגנה שהוגש על ידה אינו מגלה הגנה.

3.

ביום 9.3.2020 הגישה המבקשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום. ביום 23.8.2021 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיא י' שבח והשופטים י' אטדגי ו ש' יעקובוביץ ) את הערעור. תחילה, התייחס בית המשפט לכך שהערעור כוון לפסק הדין של בית משפט השלום אך הוגש למעלה משלושה חודשים לאחר שניתן. נקבע כי ככל שהערעור מופנה לפסק הדין הוא הוגש באיחור, וככל שהוא מופנה להחלטה בבקשה לביטול פסק הדין – הרי שמדובר בהחלטה שניתן היה לערער עליה ברשות בלבד. כן צוין כי בניגוד להחלטת בית המשפט, המבקשת לא הגישה עיקרי טיעון מטעמה. לגופם של דברים, ציין בית המשפט כי הערעור אינו ההליך הנכון לדיון בטענות המבקשת, והיה עליה להגיש תביעה חדשה לביטול פסק הדין – במסגרת בקשה ל"משפט חוזר" אזרחי. נקבע כי טענותיה בדבר פגמים בייצוגה ובדבר פגמים שנוגעים להסכמתה מצריכות בירור עובדתי במסגרת תביעה חדשה. מעבר לנדרש, הוסיף בית המשפט כי יש קושי בטענת המבקשת ביחס לאי הסכמתה לפינוי (בשים לב לשהות שניתנה למבקשת להתייעצות ולכך שדברי בא כוחה על הסכמתה נאמרו בנוכחות בני משפחתה ללא כל הסתייגות). כן דחה בית המשפט את טענותיה של המבקשת בעניין זכותה להחזיק במקרקעין. לצד האמור, בית המשפט קבע כי מועד הפינוי יידחה ליום 30.12.2021.

4.

למעלה מחודשיים וחצי לאחר מתן פסק הדין הוגשה הבקשה שלפניי (שהובאה לעיוני ביום 14.12.2021, לאחר שהוכרעה בקשת המבקשת לפטור מתשלום אגרה וערבון). בבקשה מדגישה המבקשת כי המשיבה לא פעלה למימוש פסק הדין הקודם; כי היא מתגוררת במקרקעין למעלה מיובל שנים; וכי על המדינה ליתן מענה לקושי האנושי שגלום במקרים כגון המקרה דנן. לדבריה, נוכח הקושי שבהוצאת המבקשת, בעלה ו-4 ילדיהם מדירת מגוריהם, על המשיבה לחרוג מנהליה ולאפשר להם להמשיך להתגורר במקרקעין. עוד לדבריה, אין היא יכולה להמתין לקבל דירה בדיור הציבורי על אף שהיא עומדת בקריטריונים המהותיים לצורך כך.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן מקום שבו הבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים הישירים במחלוקת, או כאשר עלול להיגרם למבקש עיוות דין חמור (רע"א 5228/20 שרקאוי נ' רשות הפיתוח עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ , פסקה 7 (30.8.2020); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982) ). הבקשה דנן אינה עומדת באמת המידה האמורה. טענות המבקשת מופנות, בעיקרן, לקושי האנושי שגלום בפינויה ובפינוי בני משפחתה מהמקרקעין. חרף הקושי הברור שמתעורר מנסיבות המקרה דנן, איני סבור כי טענות המבקשת מקימות עילה למתן רשות לערער. פסק הדין בבית משפט השלום ניתן, כעולה מפרוטוקול הדיון, על בסיס הסכמת המבקשת, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור התייחס למכלול טענותיה. בנסיבות אלו, לא מצאתי עילה לבירור נוסף של עניינה של המבקשת לפני בית משפט זה. בצד האמור, אציין, כפי שציין גם בית משפט השלום, כי טוב תעשה המשיבה אם תסייע למבקשת במציאת פתרון מגורים, בשים לב לנסיבותיו של המקרה דנן.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.