פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7786/09 - א'
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אברהם אייש
נ ג ד
המשיבים:
1. בנק הפועלים בע"מ
2. איי. וי. פתרונות דפוס בינלאומי בע"מ
(פורמלית)
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 2.9.09 בברע 1341/09 שניתן על ידי כבוד השופטת
יהודית שטופמן
ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד ראל מיגדל
החלטה
בפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 23.9.2009, בה נדחתה בקשת המבקש לעיכוב ביצוע.
כפי שעולה מהבקשה, בין המבקש והמשיב 1 (להלן: המשיב ) נתקיימו הליכי הוצאה לפועל, במסגרתם הוצא כנגד המבקש צו עיכוב יציאה מהארץ. ביום 25.9.2008 קבע ראש ההוצאה לפועל כי יתאפשר למבקש לצאת את הארץ, בכפוף להפקדת ערבות בנקאית אוטונומית או במזומן בסך של 100,000 ש"ח. הערבות הופקדה על ידי חברת "איי.וי. פתרונות דפוס בינלאומי בע"מ" (להלן: החברה ).
ביום 4.2.2009 הגיש המשיב בקשה לעיקול הערבות, בטענה כי החברה נמצאת למעשה בבעלותו של המבקש, ועל כן הערבות הינה כספי חובו של המבקש עצמו. מנגד התנגד המבקש עצמו לבקשה, בדחותו את טענות המשיב.
ביום 25.3.2009 קיבל רשם ההוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב-יפו (כבוד הרשם ע' סומך) את בקשת העיקול, בקבעו, על בסיס המסמכים שהוצגו לו, כי קיים בסיס איתן לטענת המשיב לפיה המבקש והחברה חד המה.
על החלטתו של רשם ההוצאה לפועל ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (בר"ע 1341/09). בד בבד עם הגשת הבקשה הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע החלטת הרשם.
ביום 23.9.2009 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' שטופמן ) את הבקשה לעיכוב ביצוע, בקבעו כי בשיקולי מאזן הנוחות, אין כל הצדקה לעיכוב ביצוע מימוש הערבות.
מכאן הבקשה שבפניי, בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משלא עיכב את ביצוע החלטתו של רשם ההוצאה לפועל, שכן מימוש הערבות יגרום לפגיעה בחלוקת הנכסים בין נושיו, וכן טוען כי סיכוייו לזכות בערעור בפני בית המשפט המחוזי טובים. בד בבד עם בקשת רשות הערעור הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע.
לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטותיהן של הערכאות שקדמו לי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות, וזאת אף מבלי לקבל את תגובת המשיב.
מן המפורסמות הוא, כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה עליה מערערים, והדבר ייעשה רק במקרים חריגים. כך, למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות כי באם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו עליו יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ (1) 668, 672 (1996); ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ (5) 403 (1997)).
יתרה מכך, כלל הוא, כי החלטה שמשמעותה תשלום של סכום כספי ותו לא, אינה מסווגת בגדר אותם עניינים חריגים, אשר לגביהם נוטה בית המשפט להיענות לבקשת עיכוב ביצוע, שהרי מימוש החלטה לתשלום כסף הינה, בדרך כלל, הפיכה על דרך ההשבה (ראו ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו (4) 178, 181 (2002)). על כן, כדי לזכות בעיכוב ביצועה של החלטה לתשלום סכום כסף, מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן המשיב את כספו (ראו ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק , פ"ד לח (4) 5 (1984)).
אלא שלא מצאתי בבקשתו של המבקש כל נימוק שהוא שיכניס את המקרה לגדרי אותם מקרים חריגים שבחריגים בהם יעוכב ביצועה של החלטה שעניינה תשלום כספי. אם בסופו של יום יתקבלו טענותיו לגופו של עניין, הרי שבבקשתו אין המבקש מצביע על כל נזק בלתי הפיך שייגרם לו, אשר לא ניתן יהיה להשבה במידת הצורך על ידי המשיב, בפרט לאור היותו של האחרון מוסד בנקאי.
אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, ועמה ממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום, י"ג בתשרי התש"ע (1.10.2009).
ש ו פ ט