רע"א 779/07 יוסף בועז נ. שושנה בועז

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (השופטת י' שטופמן) מיום 21.1.07 בבר"ע 2290/06.

ב.

(1) המבקש רשום כבעל זכות החכירה ב - 1/4 מהמקרקעין, הידועים כגוש 7620 חלקה 305 (להלן המקרקעין). המשיבה 1 (להלן המשיבה) היא אחותו של המבקש, ומחזיקה במחצית מזכויות החכירה במקרקעין. המשיב 4 הוא עיזבונו של אחיהם המנוח, ואף לו 1/4 מזכויות החכירה.

(2) המשיבה 1 הגישה תביעה לפירוק השיתוף במקרקעין בבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא (תמ"ש 26020/04). ביום 2.8.05 הורה בית המשפט (השופט ד' גדול) על פירוק השיתוף בדרך של מכירת המקרקעין למרבה במחיר, ומינה את המשיבים 2 - 3 ככונסי נכסים לצורך הוצאת ההחלטה אל הפועל.

(3) ביום 20.9.05 נערכה התמחרות, בה זכה המבקש בהציעו סך 402,000 דולר תמורת המקרקעין (להלן ההתמחרות הראשונה). ביום 2.10.05 מכרה המשיבה למבקש את זכויותיה במקרקעין תמורת 201,000 דולר ארה"ב. מכירה זו נעשתה על דעת כונסי הנכסים, ואושרה על ידי בית המשפט ביום 30.10.05.

(4) ביום 13.3.06 פנה משיב 4 לבית המשפט בבקשה להורות לכונסי הנכסים להשלים את הליכי מכירת המקרקעין ולמכור למבקש גם את חלקו של המנוח. ביום 30.4.06 עתר המבקש לבית המשפט (בש"א 1920/06) בבקשה להורות לכונסי הנכסים לפרסם הזמנה להציע הצעות לגבי רבע מן הזכויות המקרקעין, שטרם נמכרו (השייכות למשיב 4).

(5) ביום 15.5.06 נערך דיון בבקשות. בית המשפט (השופט גדול) חייב את כונסי הנכסים למכור למבקש את זכויותיו של העיזבון במקרקעין תמורת סך 100,500 דולר ארה"ב. נקבע, כי "כוונתי המקורית ולאורך כל הדרך הייתה כי כל הנכס על כל זכויותיו ימכר בבת אחת. הכונסים לא בקשו וממילא לא קבלו רשות לפצל את המכירה לשתיים".

(6) על ההחלטה מיום 15.5.06 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (בר"ע 1809/06). כן הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט לענייני משפחה (בש"א 2349/06).

(7) ביום 19.6.06 נערך הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע. בסופו של הדיון קבע בית המשפט (השופט גדול), כי "אני קובע שהמכירה מבוטלת. כל הצדדים יתכנסו באולמי לשם התמחרות מחודשת ... נקבע להתמחרות ליום 11.7.06 שעה 8:00". ביצועה של החלטה זו עוכב בשלושה ימים על מנת לאפשר לכונסים ולמשיבה לפנות לבית המשפט המחוזי. ברם, פנייה כאמור לא נעשתה.

(8) ביום 11.7.06 נערכה כאמור ההתמחרות הנוספת (להלן ההתמחרות השנייה), בסיומה קבע השופט גדול כי המבקש הוא הזוכה "על בסיס שווי מלא של הנכס בסך 325,000 דולר ארה"ב". נקבע, כי על הכונסים לחתום על חוזה מכר עם המבקש, בגדרו ירכוש המבקש את המקרקעין בניכוי 25% הרשומים על שמו תמורת 243,750 דולר ארה"ב, שיחולקו בין המשיבה והעיזבון לפי חלקם במקרקעין, וכי "הסכום ששילם יוסף בועז (המבקש - א"ר) בעבר לא ינוכה ולא יוחזר ואם ירצה יוכל לתבוע את מי שירצה בהליך נפרד".

(9) על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (בר"ע 2145/06, הוגשה ביום 13.7.06). עיקרה של הבקשה בקביעת בית המשפט לענייני משפחה לפיה לא הותר למבקש לנכות את הכספים ששילם למשיבה לאחר ההתמחרות הראשונה. כן הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע (בש"א 15600/06). ביום 17.7.06 הורה בית המשפט המחוזי (השופטת ר' משל) על עיכוב ביצוע עד להכרעה בבקשה, שנקבעה לדיון ליום 21.1.07.

(10) ביום 28.8.06 הגישו המשיבה והכונסים בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 19.6.06 (בר"ע 2290/06). בבקשה זו נטען, כי טעה בית המשפט בהחליטו לבטל את ההתמחרות הראשונה ואת חוזה המכר שנחתם בין המבקש והמשיבה.

(11) ביום 26.9.06 הגיש המבקש בקשה לדחיית בקשת רשות הערעור שהגישו המשיבה והכונסים על הסף (בש"א 20183/06). זאת, נוכח העובדה כי הם מנועים מלהגישה, בשל איחור בהגשתה וכן מטעמי השתק, חוסר תום לב והסתמכות של צדדים שלישיים. בהחלטה מיום 7.11.06 (הרשם השופט ש' ברוך) נדחתה הבקשה. נקבע, כי הבקשה הוגשה בתוך המועד שנקבע לכך, וכי יתר טענותיו של המבקש אינן טענות סף.

(12) ביום 27.11.06 הורה בית המשפט המחוזי, כי שתי בקשות רשות הערעור (2145/06 ו - 2290/06) יידונו ביום 21.1.07, וכי במועד זה תידון הבקשה לאיחוד הדיון שהוגשה על ידי המשיבה והכונסים.

(13) ביום 21.1.07 נערך דיון מקדמי בשתי הבקשות, בסיומו נקבע (השופטת שטופמן), כי הוחלט לדון תחילה בבר"ע 2290/06 (בקשת המשיבה והכונסים), שכן הכרעה בבקשה זו עשויה לייתר את הדיון בבר"ע 2145/06, וכי אין בכך כל אי הגינות.

(14) מכאן הבקשה הנוכחית.

ג.

בבקשה נטען, כי יש לאפשר למבקש להשמיע טענותיו בטרם תתקבל החלטה, העשויה להשליך על הבקשה שהגיש. נטען, כי אם תתקבל בקשתם של המשיבה והכונסים, תתייתר בקשתו מבלי שניתן לו יומו בבית המשפט. לחלופין נטען, כי יש לאפשר למבקש להגיש סיכומים בעניינה של הבר"ע שהגיש.

ד.

(1) לאחר עיון בבקשה ובנספחיה הרבים, חוששני שלא אוכל להיעתר לה. ראשית, המדובר בנושא דיוני. בית משפט שלערעור לא יטה להתערב בנושאים אלה, המסורים מטבע הדברים לסמכותו של בית המשפט הדיוני. לא פחות חשוב מזה, איני סבור כי בנסיבות העניין נגרם למבקש עוול.

(2) ברע"א 346/06 ד"ר בסאם חזאן נ' קלאב אין אילת אחזקות (טרם פורסם) נדונה סמכות בית המשפט לעכב בירור תביעה כאשר קיים הליך תלוי ועומד, המעורר שאלות דומות. נקבע, מפי השופט גרוניס, כי "ההחלטה בעניין עיכוב ההליכים מוכרעת על יסוד שיקולים של יעילות הדיון וחסכון במשאבי בית המשפט ובעלי הדין". כן נקבע, כי השאלה איזה מן ההליכים קדם בזמן אינה מכרעת, וכי "בנסיבות המקרה דנא יש ליתן את הדעת ביתר שאת לשאלה אם אחד ההליכים עשוי לייתר את הדיון" (ראו גם רע"א 3765/01 הפניקס הישראלי חברה לביטוח נ' קפלן (לא פורסם) (השופטת שטרסברג כהן); רע"א 649/01

מועצת העדה האורתודוכסית בנצרת נ' הפטריארך היווני אורתודוכסי, ירושלים (לא פורסם) (השופט - כתארו אז - מצא)). נדמה, כי הדברים יפים גם לענייננו, וכי בדין העניק בית המשפט המחוזי משקל מכריע לאינטרס היעילות ד"ר ש' לוין מציין כי "איזון האינטרסים של הפרט והאינטרס של הכלל מחייב את המבקש להראות במקרה זה שהדיון בעניינו בשלב זה הוא בעל חשיבות כה רבה עד שהוא מתגבר על שיקולים של אדמיניסטרציה שיפוטית", וכי "השיקולים כאן הם שיקולים של אדמיניסטרציה שיפוטית ובית המשפט יכול (ולפעמים צריך) להביא בחשבון בשקלו את החלופות השונות, באיזו דרך יחסך זמן שיפוטי יקר למערכת" ( תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) 176 - 177). דברים אלה, שנאמרו בדיון בסוגיה בדבר מתן רשות ערעור על החלטה אחרת שניתנה בערכאה הראשונה, מצטרפים לאמור מעלה על גישת המשפט העברי לחשיבותה של יעילות בעבודתה של המערכת השיפוטית ראו גם פרופ' י' בזק "מערכת המשפט – בין צדק ויעילות" פרשת השבוע (14) (א' הכהן ו - מ' ויגודה עורכים, תשס"ג). גישה זו מעוגנת בשכל הישר ובעומס המוטל על בתי המשפט.

(3) כאמור, עניינה של בר"ע 2290/06 שהגישו המשיבה והכונסים בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה (מיום 19.6.06) בדבר ביטול ההתמחרות הראשונה וחוזה המכר שנחתם בעקבותיה. היה ותתקבל בקשתם, ופשיטא שלעניין זה אין בידי להביע כל דעה, תבוטל ההתמחרות השנייה. במצב דברים זה, תתייתר בר"ע 2145/06 שהגיש המבקש, שעניינה כזכור ניכוי הסכום ששילם לאחר ההתמחרות הראשונה מהסכום שעליו לשלם בעקבות ההתמחרות השנייה. דומה, כי נוכח אינטרס היעילות ונוכח הרצון לחסוך בזמנו של בית המשפט, ראוי כי שאלות שונות העולות מהחלטת בית המשפט בדבר ההתמחרות השנייה ילובנו רק לאחר שייקבע, כי התמחרות זו אכן תקפה. משאלה פני הדברים, דומה כי אין מקום להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. ברי, כי ככל שתידחה בקשתם של המשיבה והכונסים, יעמדו למבקש כל טענותיו לעניין הניכוי, ומובן שגם לעניין זה איני מביע דעה. ולבסוף חזקה על בית המשפט שישוה לנגד עיניו את כלל התמונה, זכויות הצדדים וטענותיהם.

ה.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשה. משכך, מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע.