רע"א 7796/04 לילי ארז נ. מדינת ישראל-משרד הבטחון

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' סגן הנשיא י' גרוס) בה הותנה עיכוב פינוי המבקשת מהדירה בה היא מתגוררת בהפקדת ערבות על סך 100,000 ₪ תוך 30 ימים, וזאת עד לבירור והכרעה בערעור שהגישה על פסק דין פינוי שניתן נגדה בבית משפט השלום. המבקשת טוענת כי היא מתקיימת מקצבת ביטוח לאומי ואין ידה משגת לשלם את סכום הערובה, והיא עותרת לצו שיאסור את פינויה מהדירה עד להכרעה בערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי.

2.הדירה נשוא המחלוקת היא בבעלות המדינה. ב-1968 הושכרה הדירה על ידי המדינה לויקטור ארז שהיה נשוי למבקשת. ויקטור ארז הינו נכה צה"ל שניתנה לו זכות מגורים בדירה תמורת שכר דירה סימלי. ב-1978 התגרשו בני הזוג, וויקטור עזב את הדירה והמבקשת נשארה לגור בה, קודם עם בנם המשותף וכיום בגפה. לאורך השנים, שכר הדירה הסמלי בגין השימוש בדירה שולם על ידי ויקטור אף שלא התגורר בדירה, והוא לא קיבל סיוע נוסף לצורך דיור.

ביום 27.4.99 הגישה המדינה תביעת פינוי כנגד המבקשת בבית משפט השלום וניתנה לה רשות להתגונן. בית המשפט קיבל את תביעת המדינה והורה על פינויה של המבקשת, משמצא שאין לה זכות לגור בדירה והיא אינה מחזיקה בה כדין. בית המשפט פסק כי מכל מקום, אפילו היתה בת-רשות, מדובר ברשות הניתנת לביטול אשר בפועל בוטלה על ידי המדינה באמצעות הגשת תביעה לסילוק יד. בית משפט השלום דחה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לתקופת הערעור על פסק הדין.

3.המבקשת הגישה ערעור על פסק דין הפינוי לבית המשפט המחוזי ובקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נשוא הערעור. בית המשפט המחוזי קבע כי אין עילה לעכב את ביצוע פסק הדין, אולם לאור הסכמת המדינה, ניאות לעכב את ביצוע הפינוי בכפוף להפקדת ערבות על סך 100,000 ₪ אותם לא היתה המבקשת מסוגלת לשלם. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור זו. בעקבותיה ניתן על ידי סעד ארעי המונע את פינויה של המבקשת מהדירה עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור.

4.המבקשת מעלה נימוקים שונים שיש בהם, לטענתה, כדי להעמיד סיכויים טובים לערעורה. לדבריה, יהיה בעניינה אף קושי להחזיר המצב לקדמותו אם לא יעוכב הפינוי. כן הצביעה על טעמים אישיים מיוחדים המצדיקים את עיכוב הפינוי מטעמים אנושיים. המדינה מתנגדת לעיכוב הפינוי בטענה כי סיכויי ערעורה של המבקשת אינם טובים, וגם מאזן הנוחות אינו פועל לטובתה וכי אם תזכה בערעור תוכל המדינה להעניק לה דיור במקום אחר. לדברי המדינה, דיור ציבורי המיועד לנכי משרד הביטחון הוא משאב ציבורי, ועיכוב פינויו של אדם שאינו זכאי לדיור כאמור בא על חשבון אדם זכאי. עם זאת, המשיבה הביעה נכונות לתת אורכה של שלושה חודשים לפינוי המבקשת כדי לאפשר לה למצות את אפשרויות הסיוע הקיימות במשרד הבינוי והשיכון

בהתאם לקריטריונים הקבועים לכך.

5.לאחר שקילת הנתונים העובדתיים של הענין, והערכת מאזן הנוחות והאינטרסים היחסיים של הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש להיענות לבקשה ליתן רשות ערעור ולהורות על עיכוב ביצוע פינויה של המבקשת מהדירה עד להכרעה בערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי. המדובר במקרה שנסיבותיו מיוחדות במינן, המתאפיינות בבעייה אנושית המצריכה מענה. המדינה עצמה, בהגינותה, היתה מודעת וערה לכך ולא התמקדה בטיעוניה - בין בבית המשפט המחוזי, ובין בפנינו - בהיבט הנוגע לסיכויי הערעור. היא הסכימה בבית משפט קמא כי ינתן צו עיכוב פינוי לתקופת הערעור אף כי התנתה זאת בערובה כספית בסכום גדול שנהיר כי אין ידה של המבקשת משגת לשלמו. גם בערכאה זו הסכימה המדינה למתן אורכה לפינוי של 3 חודשים בלא תנאי, כדי שבמהלכה תוכל המבקשת למצות אפשרויות להשגת הסדר לקבלת סיוע לדיור ממשרד הבינוי והשיכון. אכן, המדובר במבקשת שהיא אשה חולה ונכה בשיעור 100% ואינה מועסקת עקב נכותה, ולטענתה אין ידה משגת לשלם שכר דירה מלא אשר יתחייב ממעבר לדירה אחרת בשכירות. היא מתגוררת בדירה נשוא המחלוקת 35 שנים. אין ידה משגת גם ליתן ערובה כספית בהיקף ניכר כתנאי לעיכוב הפינוי.

6.בנסיבות מיוחדות אלה, מתוך שקילת עניינה ומצבה של המבקשת מול עניינה של המדינה, ונוכח נכונותה של המדינה ללכת לקראת המבקשת וליתן לה פסק-זמן להסדיר את עניניה, נראה לי כי מאזן הנוחות מצדיק את עיכוב פינוייה מהדירה עד להכרעה בערעור בבית המשפט המחוזי. עם זאת, יובהר בזאת כי פתרון זה נועד ליתן למבקשת שהות על מנת להסדיר את בעיית מקום מגוריה החלופי, אשר יידרש אם ערעורה ידחה. על המבקשת לנצל את פסק הזמן שניתן לה כאמור כדי לטפל בענין זה ולהיערך לבאות.

לאור האמור, ניתנת בזה רשות ערעור, וערעור המבקשת מתקבל במובן זה שפינויה מהדירה יעוכב עד להכרעה בערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי, בכפוף לדברים שפורטו לעיל.

אין צו להוצאות.