רע"א 7798/20ש.פ. 775 פיננסים בע"מ נ. מ. דיין הנדסה ופיתוח בע"מ

1.

לפניי בקשה לסיווג ההליך שהוגש, למען הזהירות, כבקשת רשות ערעור, אף שלשיטת המבקשת מדובר בערעור בזכות. ענייננו בהחלטה שניתנה במסגרת הליך הקפאת הליכים של המשיבה 1, מ. דיין הנדסה ופיתוח בע"מ (להלן: החברה ). לפי הנטען בבקשת רשות הערעור, המבקשת נתנה הלוואות לחברה, למשיב 2, מר משה דיין (להלן: דיין ), בעל השליטה בחברה, ולאדם נוסף בשם איתי מאיר וקנין רבי. משלא נפרעו ההלוואות, נקטה המבקשת הליכי גבייה, שבמהלכם הגיעה להסדר עם החברה ועם דיין. גם הסדר זה לא קוים ולכן פתחה המבקשת הליכי הוצאה לפועל נגד השלושה.

2.

בחודש יוני 2019 ניתן צו הקפאת הליכים נגד החברה וכן צו הקפאה אישי נגד דיין. במרץ 2020 התקיימה אסיפת נושים לצורך דיון בהסדר נושים. אליבא דמבקשת, לכל אורך הדרך היא טענה כי החוב של דיין כלפיה הוא חוב אישי שאינו נובע מערבותו לחובות החברה. ביום 17.5.2020 התקיים בבית המשפט קמא דיון בבקשה לאישור הסדר הנושים, וגם בו טענה המבקשת כי החוב של דיין כלפיה הוא חוב אישי, ולא חוב הנובע מערבות לטובת החברה. ביום 1.6.2020 ניתנה החלטה המאשרת את הסדר הנושים, וכן הובהר כי "הפטרו של מר דיין יחול על חובות הנובעים מערבותו לחברה בלבד".

3.

ביום 29.6.2020 הגיש דיין בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל נגדו, לרבות תיק ההוצאה לפועל שפתחה נגדו המבקשת. המבקשת טוענת, כי בקשה זו לא הומצאה לה, וביום 8.7.2020 ניתנה החלטה במעמד צד אחד, הנעתרת לבקשתו של דיין. ביום 13.7.2020 הגישה המבקשת בקשה לביטול ההחלטה, הן משום שלטענתה, החלטה זו ניתנה מבלי שניתנה לה הזדמנות להשיב לה, והן משום שלשיטתה, חובו של דיין כלפיה אינו כלול בהסדר הנושים, שכן אינו נובע מערבותו לחובות החברה אלא מדובר בחוב אישי שלו לטובת המבקשת. לאחר שהוגשו תגובות של דיין, של הנאמן ושל הכנ"ר, ניתנה ביום 24.9.2020 ההחלטה נשוא הליך זה, הקובעת כך:

"לאחר עיון בבקשה ובתגובות, ומשהחוב הנטען כלפי המבקש קשור קשר ישיר להלוואה שקיבלה החברה, כשהיא זו שמשכה את השיקים לפקודת המבקשת, ולנוכח העובדה כי המבקשת עצמה הגדירה עצמה כנושה בעלת ערבות אישית, מקובלת עלי עמדת הנאמן והכנ"ר, כי חובו של דיין כלפי המבקשת, כלול בהסדר הנושים. לפיכך, הבקשה נדחית".

4.

המבקשת טוענת, כאמור, כי ההחלטה היא "פסק דין" שהערעור עליו בזכות. זאת, משום שההחלטה סיימה את הדיון ומדובר בקביעה סופית בעניינה של המבקשת, היינו האם ההפטר שניתן לחייב בהחלטה מיום 1.6.2020 חל על חובותיו כלפי המבקשת, אם לאו. בלשונה של המבקשת, ההחלטה מיום 24.9.2020 "הכפיפה את המבקשת באופן פרטני" להפטר שניתן לחייב מיום 1.6.2020. יצוין, כי המשיבים לא התייחסו לסוגיית הסיווג, למרות שניתנה להם האפשרות לכך בהחלטתי מיום 25.11.2020.

5.

כידוע, על החלטות הניתנות במסגרת הליכי פירוק חלים דיני הערעור הרגילים, המבחינים בין "פסק דין" ל"החלטה אחרת". משכך, החלטה שניתנה במסגרת הליכי פירוק ואשר מכריעה במחלוקת מתוחמת ומסיימת "יחידה דיונית" העומדת בפני עצמה תסווג כ"פסק דין", גם אם הליכי הפירוק בכללותם טרם באו אל קצם (ע"א 1269/16 מדינת ישראל נ' אגרסקו חברה לייצוא חקלאי בע"מ – רו"ח אליעז

(6.3.2016); רע"א 9483/17 אהרון פסגות 2003 בע"מ נ' לוין (7.8.2019)). עוד נפסק, כי כאשר מדובר בהחלטה שניתנה לאחר "פסק דין", יש לבחון האם היא טפלה לפסק הדין העיקרי שקדם לה, או שמדובר בהחלטה שמבחינת מהותה היא פסק דין, שיש מקום להכיר לגביו בזכות ערעור.

6.

ההחלטה נשוא ענייננו היא מעין "החלטת המשך" להחלטה מיום 1.6.2020 אשר אישרה את הסדר הנושים. ההחלטה המאשרת את הסדר הנושים דינה כ"פסק דין" (ראו: תקנה 36 לתקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר), התשס"ב-2002). בפסק הדין ניתן לדיין הפטר בכל מה שנוגע לחובות הנובעים מערבותו לחברה. בהחלטה מיום 24.9.2020 נקבע כי החוב נשוא תיק ההוצאה לפועל שפתחה המבקשת נגד דיין כלול בהסדר הנושים אשר קיבל תוקף של פסק דין. לטעמי, החלטה זו היא טפלה להחלטה המאשרת את הסדר הנושים, שכן היא לכל היותר מבהירה כי הסדר הנושים חל גם על חובו של דיין כלפי המבקשת, ואין בה כדי לשנות מזכויות הצדדים כפי שנקבעו במסגרת הסדר הנושים. מכאן, שמדובר ב"החלטה אחרת" אשר הערעור עליה טעון רשות (ראו והשוו: ע"א 1027/07 אויפמן נ' הייסם כרוף בע"מ (23.7.2007); רע"א 2081/13 גד ויסקינד, עו"ד נ' נידר, חברה לבניין ולפיתוח בע"מ (בהקפאת הליכים) (21.6.2013); ע"א 9241/12 התכוף תעשיות (מקבוצת ברנד) בע"מ נ' רו"ח עליזה שרון – נאמנת להסדר הנושים (4.8.2013); ע"א 5730/16 סופר נ' עו"ד איתן ארז – נאמן לנכסי החייבת (12.1.2017)).

7.

מכאן, שבדין נפתח ההליך כבקשת רשות ערעור. הטיפול בבקשה יימשך כסדרו.