רע"א 7799/21 עו"ד שלום גולדבלט, נאמן בהקפאת הליכים לאוקיינוס אי נ. אריק ב

1.

המבקש מונה לשמש כנאמן בהקפאת הליכים של חברה אשר סיפקה שירותי ניהול ואחזקה למלון בו יחידות דיור ויחידות מסחר (להלן: המלון ). במסגרת זאת הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום בנתניה נגד המשיבים, הם בעלי יחידות דיור במלון, בה עתר להשבת כספים שלטענתו המשיבים חבו לחברה בתמורה לשירותים שסיפקה להם. ביום 8.11.2020 קיבל בית משפט השלום (כב' השופטת המנוחה ס' קולנדר-אברמוביץ ז"ל) באופן חלקי את תביעתו של המבקש, בנוגע לחלק מרכיבי התביעה (להלן: פסק הדין ). בפסק הדין קבע בית המשפט כי המבקש ימציא עבור כל נתבע פירוט חישובים בנוגע לרכיבי התביעה שהתקבלו, וכי המשיבים יוכלו להגיב לתחשיב זה. לאחר שהגיש המבקש את חישוביו והמשיבים את תשובתם, החליט בית המשפט ביום 16.12.2020 כי אינו מקבל את חישובי המבקש (להלן: ההחלטה המאוחרת ). לאחר שנינתה החלטה זו, המשיכו הצדדים להגיש תגובות שנוגעות, בין היתר, למשמעות ההחלטה המאוחרת וליחס בינה לבין פסק הדין. ביום 1.7.2021, בעקבות פטירת השופטת המנוחה, הועבר ההליך למותב אחר שקבע שיתקיים דיון במעמד הצדדים ביום 8.7.2021. בדיון שהתקיים ביום 8.7.2021 הגיעו הצדדים להסכמה בין היתר כי "במידה [והמבקש – ע' פ'] יגיש הליך ערעורי על ההחלטה מיום 16.12.20 של כב' השופטת קולנדר ז"ל, לא יעלו [המשיבים – ע' פ'] טענה בדבר חלוף המועד". להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה על ידי בית משפט השלום (כב' השופט א' ברנד ) (להלן: הסכם הפשרה ).

2.

במקביל להתנהלות האמורה בבית משפט השלום, הגישו המשיבים ביום 16.12.2020 ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד על פסק הדין. המבקש הגיש ערעור שכנגד ביום 1.3.2021. ביום 15.7.2021, דהיינו כשבוע ימים לאחר הסכם הפשרה,

הגיש המבקש בקשה לתקן את הודעת הערעור שכנגד כך שהוא יופנה גם נגד ההחלטה המאוחרת. במסגרת נימוקי הבקשה התייחס המבקש להסכם הפשרה, אשר לטענתו משמעו כי הצדדים לא יעלו כל טענה בקשר לחלוף הזמן ממתן ההחלטה המאוחרת, והתייחס גם לשינוי הנסיבות שמצדיק לשיטתו היענות לבקשה. המשיבים מצדם ביקשו לסלק את הבקשה, וטענו כי הפשרה נגעה רק להליך של בקשת רשות לערער על ההחלטה מיום 16.12.2020, ולא להליך של ערעור בזכות. משכך, טענו המשיבים כי הבקשה לא מגלה טעם לתיקון הודעת הערעור שכנגד, אשר הוגש בחלוף חודשיים וחצי ממתן ההחלטה מיום 16.12.2020. ביום 27.7.2021 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת מ' נד"ב ) בהחלטת פתקית את הבקשה לתיקון הערעור שכנגד, "נוכח המועדים המפורטים בסעיף 10 לתגובה זו, הבקשה לתיקון הודעת הערעור שכנגד, נדחית" (להלן: החלטת בית המשפט המחוזי ).

3.

מכאן הבקשה שלפניי . המבקש טוען כי המשיבים הפרו את האמור בהסכם הפשרה כאשר טענו נגד בקשתו לתקן את כתב הערעור שכנגד בהתבסס על חלוף הזמנים ממועד הגשת כתב הערעור. לטענת המבקש, במועד הגשת הערעור שכנגד (בחודש מרץ 2021) לא העלה טענות שמכוונות להחלטה המאוחרת בשל חוסר הבהירות שהיה קיים באותה עת בקשר להמשך ניהולו של ההליך בבית משפט השלום. המבקש מדגיש כי נוכח החלטת בית המשפט המחוזי, לא קיים אפיק שבו יוכל להשיג על ההחלטה המאוחרת, על אף שיש בה, לדבריו, כדי לשנות מקביעות פסק הדין.

4.

התבקשה תשובה. המשיבים טוענים כי הסכם הפשרה נגע למועד להגשת בקשת רשות לערער על ההחלטה המאוחרת, ולא לתיקון הערעור שכנגד שהוגש על ידי המבקש. לטענת המשיבים, למבקש לא הייתה נתונה זכות ערעור על ההחלטה המאוחרת ומשכך היה מקום לסלק על הסף את בקשתו לתקן את כתב הערעור (שהוגש בזכות כאמור). בנוסף, לטענת המשיבים אין מקום לקבל את בקשת הרשות לערער מאחר שהוגשה בשיהוי ניכר, כ-4 חודשים לאחר החלטת בית המשפט המחוזי (יוער כי הדבר התאפשר נוכח פגרות בתי המשפט). לדבריהם יש לתת לכך משקל מוגבר משעסקינן בבקשת רשות לערער על החלטת ביניים שעשויה להשפיע על מהלך הדיון שמתנהל בבית המשפט המחוזי (הערעור קבוע לדיון ביום 15.12.2021).

5.

לאחר בחינת הבקשה והתשובה לה החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 149(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי , התשע"ט-2018, ו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל בחלקו. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לתקן את כתב הערעור שכנגד בהחלטה תמציתית, אך בשל המועדים שפורטו בתשובת המשיבים. בהחלטה זו לא נתן בית המשפט ביטוי למלוא המורכבות שמתעוררת מהשתלשלות האירועים שתוארה לעיל. כאמור, בית המשפט המחוזי שם את עיקר המשקל על טענות המשיבים בדבר מועד הגשת הבקשה לתיקון הערעור שכנגד. עם זאת, בהחלטתו, לא התייחס בית המשפט לכך שלאחר מתן ההחלטה המאוחרת המשיכו הצדדים להגיש התייחסויות להחלטה זו, ובכלל זאת ליחס בינה לבין פסק הדין. כאמור, ההליך בבית משפט השלום הסתיים רק ביום 8.7.2021 – לאחר שבדיון הגיעו הצדדים להסכם הפשרה. הבקשה לתיקון כתב הערעור שכנגד הוגשה כאמור ביום 15.7.2021, כשבוע ימים בלבד לאחר מכן.

6.

זאת ועוד, בהחלטה לא הובאה התייחסותו של בית המשפט להסכם הפשרה שבו הסכימו המשיבים שלא לטעון לחלוף המועדים במסגרת "הליך ערעורי" על ההחלטה המאוחרת. לכך יש להוסיף כי כעולה גם מטענות הצדדים בבית המשפט המחוזי ולפניי, הזיקה בין פסק הדין לבין ההחלטה המאוחרת עשויה לעורר שאלה בדבר הליך ההשגה המתאים עליה. אכן, כטענת המשיבים, התנהלות המערער בהליך, ובכלל זאת הגשת בקשת הרשות לערער קרוב ל-4 חודשים לאחר מתן ההחלטה המאוחרת (ובסמוך למועד הדיון הקבוע בבית המשפט המחוזי), רחוקה מלהניח את הדעת. הגם שכך, נוכח האמור לעיל, ראיתי לקבל את הערעור במובן זה שהדיון בבקשה לתיקון כתב הערעור שכנגד יוחזר לבית המשפט המחוזי שיכריע בה כחוכמתו, וטענות הצדדים שמורות להם .

בכך מסתיים ההליך שלפניי. בשים לב להתנהלותו הדיונית של המערער שתוארה לעיל, לא ראיתי לעשות צו להוצאות בערעור דנן.