רע"א 7802/21 יחזקאל בירון נ. חברת פרטנר תקשורת בע"מ

1.

המבקש רכש מהמשיבה מנוי טלפון סלולרי (להלן: המנוי ), ובחודש אפריל 2020 פנה אליה בבקשה להקפאת המנוי. במענה לפנייתו, נמסר לו כי ניתן לבצע הקפאה של המנוי למשך שלושה חודשים בלבד. זמן קצר לאחר שפקעה הקפאת המנוי, במועד שאינו ידוע במדויק, פנה המבקש למשיבה בשנית בבקשה להקפאת המנוי ונאמר לו שפעולה זו תהיה כרוכה בעלות של 9.90 ש"ח, והמבקש לא עשה כן. ביום 13.12.2020 הגיש המבקש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב-יפו וביום 15.6.2021 דחה בית המשפט (כב' הרשם הבכיר א' יפרח ) את התביעה. בית המשפט קבע כי על פי תנאי הרישיון של המשיבה, כל בעל מנוי יכול לבקש את הקפאת המנוי אחת לשנה, לתקופה של 30 עד 90 ימים. עוד נקבע, כי מתנאי הרישיון עולה שניתן לבצע באופן חד פעמי ניתוק זמני של המנוי ללא עלות, ומכאן כי בגין ניתוק נוסף של המנוי, ניתן לגבות תשלום. לצד זאת, דחה בית המשפט את טענותיו הנוספות של המבקש שלפיהן המשיבה כופה עליו להמשיך ולהשתמש בשירותיה וכי היא ביצעה שינוי חד צדדי של החוזה. לצד האמור קבע בית המשפט כי הנזקים אותם תבע המבקש כלל לא הוכחו על ידו מקום שלא הציג אסמכתה לעניין החיוב בתשלום, וכן כי לא הוכיח את עגמת הנפש לה טען.

2.

על פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות הגיש המבקש בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. ביום 1.8.2021 דחה בית המשפט (כב' סגנית הנשיא א' כהן ) את הבקשה, מבלי שהתבקשה תשובה, וקבע כי הבקשה לא ביססה כל עילה להתערבות ערכאת הערעור בפסק הדין. בית המשפט המחוזי קבע כי המקרה דנן אינו נכלל בגדר המקרים החריגים שמצדיקים מתן רשות לערער על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות. עוד נקבע כי ערכאת הערעור לא נועדה לשמש "מקצה שיפורים" עבור צד שלא הציג את מלוא ראיותיו וטענותיו לפני הערכאה הדיונית. עוד צוין כי המבקש צירף לבקשתו מסמכים שלא צורפו בבית משפט לתביעות קטנות, וזאת מבלי שהגיש בקשה מתאימה, ומבלי שהסביר מדוע אלה לא היו ברשותו בעת הגשת התביעה. לגוף הדברים נקבע כי מעיון במסמכים עולה כי ממילא אין בהם כדי לשנות את תוצאת פסק הדין. לצד האמור נקבע כי הבקשה אינה מעלה סוגיה משפטית בעלת השלכות רוחב, ואף מטעם זה דינה להידחות. לאחר מתן ההחלטה, ביום 24.8.2021, הגיש המבקש "בקשה להחזרת דמי פתיחת תיק". בו ביום דחתה רשמת בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ט' לוי-מיכאלי ), את הבקשה והבהירה כי על אף שלא ברור האם הבקשה מתייחסת לעירבון שהופקד או לאגרת בית המשפט, הרי שניתנה זה מכבר החלטה על השבת העירבון, וכי באשר לאגרה, בהתאם לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, לא ניתן להורות על השבתה. המבקש הגיש בקשה נוספת בעניין, וזו נדחתה בהחלטת בית המשפט (כב' השופטת א' כהן ) מיום 9.9.2021 (ההחלטות מיום 24.8.2021 ומיום 9.9.2021 יכונו להלן: ההחלטות בעניין האגרה ).

3.

מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי, שבמסגרתה טוען המבקש כי המקרה מעורר שאלה משפטית בעלת חשיבות לכלל צרכני הסלולר בישראל. לטענתו, המשיבה הפרה את הוראות הדין כאשר שלא מסרה לו חוזה עסקה ובכך שפגעה באופן מהותי בחופש ההתקשרות שלו. עוד נטען בהקשר זה, כי המשיבה שינתה את מדיניותה לעניין הקפאת מנויים וכי היה עליה להודיע על כך ללקוחותיה. המבקש הוסיף וטען כי התנהלות המשיבה מפרה את תנאי הרישיון שלה, וכי הפרשנות שנתן בית המשפט לתביעות קטנות לתנאי הרישיון שגויה. באשר לקביעותיו של בית המשפט המחוזי בנוגע למסמכים שצורפו לבקשה, נטען כי מסמכים אלה לא היו ברשותו בעת הגשת התביעה, וכי שגה בית המשפט כשקבע שאין במסמכים אלה כדי לשנות את תוצאת פסק הדין. עוד ציין המבקש כי לתחושתו "יש גם שיקולים נסתרים" לדחיית בקשתו (עמ' 3 לבקשה). עוד עותר המבקש לעדכן את הסכומים הנתבעים על ידו. באשר להחלטות בעניין האגרה, נטען כי יש להורות על השבתה.

4.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הקביעות בהחלטת בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים, ורשות לערער אינה נדרשת כדי למנוע עיוות דין.

הבקשה נדחית אפוא. לפנים משורת הדין, לא יעשה צו להוצאות לטובת אוצר המדינה.