רע"א 7808/09 יצחק טורק נ. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה ברע''א 2125-05-09 (כבוד השופטת ש' וסרקרוג) מיום 3.8.2009, בו התקבל הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה בע''ר 9545-01-09 (כבוד השופט ש' לבנוני) מיום 19.4.2009, בו נקבע שיש לקיים את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה.

1.

המבקשים סבלו מנזקי מים שפקדו את דירתם, ופנו למשיבה שהיא חברה לביטוח, כדי שזאת תיתן כיסוי ביטוחי לנזקים. משהמשיבה סירבה לתת למבקשים את הכיסוי הביטוחי, המבקשים תיקנו את הנזקים בעצמם ועל חשבונם, וביום 27.4.2008 הגישו תביעה כנגד המשיבה בעילה של הפרת חוזה הביטוח, ודרשו פיצוי בגובה 65,780 ש''ח.

2.

ביום 1.6.2008 חלף המועד הקבוע בתקנות להגשת כתב ההגנה, אך המשיבה נמנעה מלהשיב ואף לא ביקשה מבית המשפט את הארכת מועד ההגשה. כתוצאה מכך ביום 5.6.2008 ניתן כנגד המשיבה פסק דין בהיעדר הגנה על יסוד כתב התביעה בלבד, שם נקבע שמכיוון שכתב התביעה וההזמנה לדין הומצאו לידי הנתבעת כדין, והיא נמנעה מלהשיב, היא תחויב בפיצוי בגובה 65,780 ש''ח (להלן: פסק הדין הראשון ) . בתאריך 26.10.2008 הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הדין הראשון שהוצא כנגדה, וביום 24.12.2008 ניתנה החלטה אשר קיבלה את טענות המשיבה והורתה על ביטול פסק הדין הראשון, בנימוק שהמשיבה לא איחרה בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין הראשון (להלן: ההחלטה ) , ולכן יש לתת לה את יומה בבית המשפט, וזאת למרות שההחלטה קבעה שהמשיבה חדלה באי הגשת כתב הגנה מטעמה. על החלטה זאת ערערו המבקשים ובפסק דין שניתן התקבל ערעורם (להלן: פסק הדין השני ) , בנימוק שהגשת הבקשה לביטול פסק הדין הראשון נעשתה גם היא באיחור ועל כן אין לבטל את פסק הדין הראשון. על פסק דין זה ביקשה המשיבה ערעור ברשות אשר התקבלה (להלן: פסק הדין השלישי ) . בפסק הדין נקבע שיש לבטל את פסק הדין השני, מכיוון שפסק הדין הראשון אישר את סכום הפיצוי ללא בירור לגופו של עניין בדבר שיעורו, וזאת למרות שהייתה מחלוקת בדבר גובה הפיצוי, ולכן היה צריך לאפשר למשיבה להציג את ראיותיה.

מכאן הבקשה שלפני.

3.

המבקשים טוענים כי טעה בית המשפט המחוזי בקבלו את הערעור, תוך שהם מדגישים מספר טיעונים עיקריים: ראשית, בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת רשות הערעור בלא שהתעוררה שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, וזאת בניגוד להלכה שנקבעה ברע''א 103/82 חניון חיפה בע''מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע''מ (1982). בנוסף נטען שבית המשפט התעלם מהעובדה שהמשיבה הגישה את הבקשה לביטול פסק הדין הראשון באיחור ניכר של כמעט שלושה חודשים, כפי שנקבע בפסק הדין השני, וזאת ללא הגשת בקשת הארכת מועד כנדרש, וכל זאת כאשר האיחור בהגשה נבע מהתרשלות וזלזול כלפי חובתו של בעל דין. כמו כן טוענים המבקשים שקביעת בית המשפט על ביטול פסק דין חלוט אשר עמד לזכותם, מובילה לפגיעה קשה בעיקרון היסוד של סופיות הדיון. לבסוף נטען שאין בית המשפט רשאי לדרוש מהתובע לפי תקנה 97 ל תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ''ד-1984, הוכחה חלקית או מלאה של התביעה, אלא רק כאשר ישנם טעמים מיוחדים המצדיקים זאת, מה שלא קרה בענייננו.

4.

המשיבה מפנה לסעיף 1 לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס''ט-2009 (להלן: הצו ), הקובע שיש להגביל את מתן רשות הערעור על החלטות מסוגים שונים. סעיף קטן (7) קובע שאין לאפשר מתן רשות ערעור כאשר מדובר על "החלטה שהיא קבלת בקשה לביטול פסק דין או לביטול החלטה". לטענת המשיבה, מכיוון שבקשת רשות הערעור נסבה על פסק דין אשר קיבל את בקשת המשיבה לביטול פסק דין, אין לאפשר את רשות הערעור. סעיף 3 לצו קובע שהצו יכנס לתוקף 30 יום מיום פרסומו, אשר חל ביום 13.07.2009, ושהוא יחול רק על בקשות רשות ערעור שהוגשו לאחר מועד כניסת הצו לתוקף. במקרה שלפנינו תאריך ההגשה של הבקשה הוא 30.9.2009, קרי 79 יום לאחר פרסום הצו, ולכן הוראותיו חלות על בקשת רשות הערעור. בנוסף המשיבה סומכת את ידיה על פסק הדין נשוא בקשת הערעור, אשר קבע שבמקרה דנן קם הצורך לבדוק את הראיות לעניין הוכחת גובה סכום הפיצוי שדרשו המבקשים. עוד נטען שהמשיבה עמדה בכל הדרישות הפרוצדוראליות בהליכים השונים שהיו בין הצדדים, ושהיא נהגה בתום לב.

5.

דין הבקשה להידחות על הסף, וזאת עקב הוראת סעיף 1(7) לצו. אכן מדובר בענייננו על מתן רשות ערעור על החלטה שהיא דחיית בקשה לביטול פסק דין, ולפיכך אין באפשרות המבקשים להגישה. יוער, עם זאת, כי סעיף 2 לצו קובע כי "אין באמור בסעיף 1 כדי לגרוע מזכותו על פי דין של בעל דין לערער על החלטות מן הסוגים המפורטים בו במסגרת ערעור על פסק דין". אכן, הבקשה מעוררת חוסר נוחות מסוים, שכן למרות מחדליה של המשיבה, אשר לא ניתן להם ככל הנראה הסבר כלשהו, ובראשם המחדל בהגשת כתב הגנה, ולמרות שהמשיבה הינה חברת ביטוח מנוסה אשר יש להניח כי יש ברשותה מחלקה משפטית מאורגנת, נאלצים המבקשים לשוב ולהתדיין בעניין שניתן בו פסק דין לטובתם. למרות זאת, דין הבקשה להידחות עקב הוראת הצו כאמור.

משכך, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.