רע"א 781/14 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ. ברבי לולו

1.

המשיב נפגע בשנת 2005 בתאונת דרכים והגיש לבית משפט השלום בחדרה תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה. בית המשפט מינה שני מומחים רפואיים מטעמו: בתחום הפה והלסת ובתחום הפסיכיאטריה. המומחה ברפואת הפה והלסת קבע כי למשיב לא נגרמה נכות בתחום אותו בדק. המומחה ברפואת הנפש, פרופ' אליצור, חיווה דעתו כי מצבו הנפשי של המשיב, שגם לפני התאונה סבל מנכות נפשית בשיעור 10 אחוזים, הוחמר זמנית, לתקופה של שלוש שנים, בשיעור של 10 אחוזים נוספים, ומעבר לכך לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. המשיב ביקש פעמיים את פסילת פרופ' אבנר אליצור, אך בקשותיו נדחו, כמו גם בקשות רשות ערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי. בסופו של יום פסק בית משפט השלום כי על המבקשת לפצות את המשיב בגין נזק לא ממוני (בסך 15,000 ש"ח) ובגין הוצאות שונות (בסך 3,000 ש"ח). מסכום הפיצוי הופחתו עלות חוות הדעת בתחום הפה והלסת (3,000 ש"ח) והוצאות שנפסקו לחובת המשיב בקשר עם בקשתו השנייה לפסילת פרופ' אליצור (1,500 ש"ח).

2.

המשיב הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה על מיעוט הפיצויים שנפסקו לו ועל סירוב בית משפט השלום למנות מומחה אחר או נוסף בתחום רפואת הנפש. בדעת רוב (כבוד סגן הנשיא י' גריל והשופטת ב' טאובר ) התקבל הערעור באופן חלקי. על פי דעת הרוב, נדחו כל טענות המשיב למעט הטענה כי היה מקום למנות מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטריה. דעת הרוב הגיעה למסקנה זו נוכח הפער שנמצא על ידה בין נתונים שונים שעלו מחומר הראיות (כגון פניותיו הרבות של המשיב לקבלת טיפול נפשי וסוג הטיפול התרופתי שניתן לו), לבין מסקנותיו של פרופ' אליצור. בית המשפט המחוזי מינה את פרופ' אהוד קליין כמומחה נוסף מטעם בית המשפט, החזיר את הדיון לבית משפט השלום והורה לבית משפט השלום כיצד לנהוג לאחר שתוגש חוות הדעת.

מכאן בקשת רשות הערעור.

כבוד השופט ש' ברלינר סבר, בדעת מיעוט, כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט השלום, אשר שמע את הראיות וקיבל את קביעותיו והערכותיו של פרופ' אליצור, אשר גם נחקר על חוות דעתו, ולא נמצאה בחומר סיבה משכנעת להורות על מינוי מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטריה.

3.

המבקשת טוענת כי פסק דין הרוב אינו עומד בכללים שנקבעו בפסיקה באשר להיקף התערבות ערכאת הערעור באופן בו הפעילה הערכאה המבררת את שיקול דעתה, ובפרט בקשר עם הסוגיה של מינוי מומחה רפואי נוסף. בענין זה נטען, כי לא היה מקום למנות מומחה נוסף לאחר שבקשה זו, בצד בקשה לפסילת המומחה, נדחתה שוב ושוב בבית משפט השלום ולאחר ששתי בקשות רשות ערעור, שעסקו בסוגית פסילתו של פרופ' אליצור ומינוי מומחה אחר או נוסף, נדחו אף הן על-ידי בית המשפט המחוזי. עוד נטען בבקשה, כי פסק דינו של בית המשפט מבטא התערבות חריגה בעבודת הערכאה המבררת והוא מנוגד לשיקולי מדיניות כלליים הנוגעים לאופן ניהול ההליך המשפטי. המבקשת טוענת כי המסקנה אליה הגיע בית משפט השלום מעוגנת היטב בחומר הראיות ובתיעוד הקיים, בין היתר, בנוגע לנוהגו המניפולטיבי של המשיב. המבקשת אף מלינה על ההנחיות שניתנו לבית משפט השלום בנוגע לאופן ניהול ההליך לאחר קבלת חוות הדעת הנוספת.

4.

דין הבקשה להידחות מבלי להורות על הגשת תשובה.

אין הבקשה מגלה כל עילה למתן רשות ערעור לצורך קיומו של דיון "בגלגול שלישי" בבית משפט זה. הבקשה אינה מעלה כל סוגיה בעלת היבטים כלליים שיש להם השלכה מעבר לעניינם הפרטני של בעלי הדין. הבקשה עוסקת, לאמיתו של דבר, בשאלת היקף התערבותה של ערכאת הערעור בפסק דינה של הערכאה המבררת במקרה קונקרטי מסוים; ובעיקר בשאלה, האם, בנסיבותיו של המקרה הנדון, היה מקום למנות מומחה נוסף. גם אם שגה בית המשפט המחוזי, בדעת הרוב, במסקנה אליה הגיע (ואיני רומז שכך הוא), אין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". פסק דינו של בית המשפט המחוזי תחום כל-כולו בדלת אמות המקרה הקונקרטי, ואף קיומן של חילוקי דעות בין חברי המותב והעובדה שבית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בחלקו, אינם מצדיקים מתן רשות ערעור. עוד יצוין, כי אין כל פסול בניסוח הנחיות לבית משפט השלום, כיצד עליו לנהוג משהוחזר אליו התיק להמשך דיון בעקבות מינוי מומחה נוסף.

הבקשה דנא אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות ציבורית או עקרונית, מעבר לטענה בדבר יישום מוטעה של הלכות ידועות וברורות. השאלה שבפניי אינה אם צדק בית המשפט המחוזי אם לאו, אלא אם הבקשה מעלה לדיון נושא נורמטיבי שיש לציבור עניין בו. כיוון שהתשובה לשאלה זו היא שלילית, אין מקום ליתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.