רע"א 7819/09 מאור מאיר משיח נ. עמית שלגי

1.

המבקש נפגע כרוכב אופניים בתאונת דרכים ביום 18.5.2002, בהיותו בן שתיים-עשרה, וכתוצאה מכך נותרה רגלו במצב של "פרוטזה ביולוגית". כמו כן סובל המבקש מליקויי קשב והפרעות תפקודיות מסוימות, אשר לטענתו נגרמו עקב התאונה. במסגרת התביעה שהגיש, עתר המבקש למנות מומחה בתחום הנפשי . כמו כן ביקש להביא ראיות נוספות בתחום השיקום האורתופדי, לרבות מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום זה, וזאת משום שלטענתו עשוי להתעורר בעתיד צורך בקטיעת הרגל הפגועה. בבקשת רשות הערעור שלפני מלין המבקש על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 30.7.2009 (כב' השופט ג' גינת ) לדחות את בקשותיו אלה.

2.

בשאלת מינוי המומחה בתחום הנפשי, פסק בית המשפט המחוזי כי עיון בחומר הראיות "אינו מעלה ראשית ראיה לנזק בתחום הנפשי". בית המשפט קבע כי העובדה שממועד התאונה ועד למועד הגשת הבקשה לא פנה המבקש לקבלת טיפול נפשי "מלמדת על העדר צורך של ממש בטיפול כזה", ועל כן לא הוכח קשר סיבתי בין ההפרעות שמהן סובל המבקש לבין התאונה נשוא התביעה. גם בשאלת הראיות בתחום השיקום האורתופדי דחה בית המשפט את הבקשה. תחילה ציין בית המשפט כי הבקשה הוגשה לאחר תום שמיעת הראיות, ללא כל הצדקה לעיכוב. לגופו של עניין נקבע, בהסתמך על עדות המומחה מטעם בית המשפט, כי במצבה הנוכחי של הרגל אין צורך לבצע קטיעה, וזאת אף שב-90% המקרים – כדברי המומחה – יש צורך בקטיעה. מכל מקום, כך נפסק, אם יתממש הסיכון לקטיעה הוא "אינו צפוי לשנות לרעה את מצבו התפקודי של התובע [המבקש]". על החלטה זו כאמור מלין המבקש בפני.

3.

המבקש משיג על הכרעתו של בית המשפט בשאלת הקשר הסיבתי בין ההפרעות התפקודיות מהן הוא סובל לבין התאונה. לשיטתו, יש למנות מומחה לבירור שאלה זו שהיא שאלה שברפואה ולא שאלה משפטית. כמו-כן יוצא המבקש נגד הכרעתו של בית המשפט בדבר היעדרה של ראשית ראיה לעניין הנכות הנפשית. בנוגע לראיות בתחום השיקום האורתופדי, גורס המבקש כי אין להתעלם מן האפשרות של קטיעה עתידית, הגם שהתממשות הסיכון אינה וודאית. גם אם לא יחול שינוי בשיעור הנכות הרפואית כתוצאה מהקטיעה, מבחינה תפקודית

יורע, כך נטען, מצבו של המבקש. כמו כן מדגיש המבקש כי סוגיית הקטיעה העתידית הועלתה לראשונה רק בחקירת המומחה בפני בית המשפט, ולא נזכרה בחוות דעתו של המומחה. המשיבים מצידם תומכים בהחלטת בית המשפט המחוזי, הן בשאלת המומחה בתחום הנפשי הן בעניין הראיות בתחום השיקום האורתופדי.

4.

החלטתי ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. בעניין המומחה בתחום הנפשי, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. אף שהתעורר ספק בליבי לגבי האפשרות לשלול את קיומו של קשר סיבתי בין הפרעות הקשב שמהן סובל המבקש לבין התאונה, מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת בשאלת עצם קיומו של נזק בתחום הנפשי . על כן לא מצאתי הצדקה להתערב בהחלטתו למנות מומחה בתחום זה . עם זאת, יש לדעתי מקום להתערבות בעניין מינוי מומחה בסוגיית הקטיעה האפשרית. נראה כי נותרה אי וודאות לגבי סוגיית הקטיעה, ולגבי השלכותיה על נזקו של המבקש ועל הוצאותיו האפשריות. לכן, מצאתי כי בנסיבות העניין יש מקום לליבון השאלה, ועל כן בסוגיה זו מוחזר הדיון לערכאה המבררת לצורך מינוי מומחה מתאים.

התוצאה היא שהערעור מתקבל בחלקו, במובן האמור. המשיבים ישאו בשכר טרחת עורך הדין של המבקש בסכום של 5,000 ש"ח.