פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
782/18 -
ב'
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשת:
הינדה גל באמצעות בנה אליהו גל
נ ג ד
המשיבה:
נציגות הבית המשותף ברח' מוסקוביץ 5
ברחובות
בקשת רשות ערעור על
החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 14.1.2018 בעש"א 11868-12-17
שניתנה על ידי כבוד השופטת מ' נד"ב; ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקשת:
עו"ד בנימין דוידוב; עו"ד
דיקלה אזולאי
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 14.1.2018 בעש"א 11868-12-17 (השופטת מ' נד"ב ), בגדרה נדחתה בקשת המבקשת להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על-ידי המפקחת על רישום המקרקעין ברחובות (להלן: המפקחת ).
2.
המשיבה הגישה למפקחת תביעה נגד המבקשת, במסגרתה נטען כי השוכר מטעמה מבצע פעולות הגורמות נזקים לרכוש המשותף, ואינו משלם את חלקו בהוצאות אחזקת הרכוש המשותף. ביום 26.2.2017 קיבלה המפקחת את התביעה, וקבעה בין היתר כי על המבקשת לתקן מרזבים הצמודים לדירתה; למסור לנציגי המשיבה מפתח לגג הצמוד לדירתה, במטרה לאפשר להם גישה (בתיאום מראש) לשם תחזוקת הרכוש המשותף; ולהסיר מצלמות שהותקנו על-ידה בשטח הרכוש המשותף.
3.
על פסק הדין הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי, ובצדו "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פסק הדין " עד להכרעה בערעור. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע, וקבע כי אף שלא ניתן לקבוע כי הערעור חסר סיכוי, הרי שבמאזן הנוחות ביצוע פסק הדין לא יסב נזק בלתי-הפיך למבקשת.
4.
מכאן הבקשה שלפנַי, בגדרה מבוקש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על-ידי המפקחת, עד להכרעה בערעור. לטענת המבקשת, מסירת המפתח לנציגי המשיבה ומתן גישה לגג הפרטי הצמוד לדירתה פוגע פגיעה קשה ביותר בקניינה ובפרטיותה. אשר להסרת המצלמות שהציבה בשטח הרכוש המשותף טענה המבקשת, כי אין הצדקה להסירן, מה גם שהדבר מהווה פגיעה בזכויותה לחיים, לכבוד ולקניין. לבסוף, לעניין תיקון המרזבים טענה המבקשת, כי אין דחיפות בתיקון המרזבים, ולא ברור אפוא מדוע החליט בית המשפט המחוזי שלא לעכב את ביצועו של התיקון.
5.
דין הבקשה להידחות. הכלל הוא כי "הזוכה בדין זכאי לקבל לידיו את פירות זכייתו מיד עם הינתן ההחלטה המזכה" (בג"ץ 5580/98 סופר נ' שר העבודה והרווחה , פ"ד נד(4) 319, 326 (2000)). הוראה על עיכוב ביצועו של פסק דין היא אפוא החריגה לכלל, ותינתן רק בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. לא כך בנדון דידן. טענותיה של המבקשת לפגיעה " קשה ביותר " בזכויותיה נטענו בעלמא, מבלי לפרט מהו הנזק הבלתי-הפיך שיגרם לה אם יבוצע פסק הדין לאלתר; די בזה כדי לדחות את בקשתה. לא למותר לציין כי הגשת בקשה " דחופה " לעיכוב ביצוע, כ-10 חודשים (!) לאחר מתן פסק הדין שאת ביצועו מבוקש לעכב – אומרת דרשני. לא זו אף זו: בקשת רשות הערעור לבית משפט זה הוגשה ביום 25.1.2018. חודש-ימים חלף עד אשר שילמה המבקשת את הערבון, כדי שניתן יהיה לדון בבקשתה, ואתמול ראתה להגיש " בקשה
דחופה
ביותר למתן החלטה ". אופן התנהלותה של המבקשת עצמה לא מלמד על דחיפות כלל וכלל. לבטח אין מקום לדחוק בזולתה להזדרז, כשהיא מתנהלת בעצלתיים.
מכל מקום, לגוף העניין, אין הצדקה להעתר לבקשה.
6.
אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית.
משלא נתבקשה תגובת המשיבה, ורק מטעם זה, לא אעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ו באדר התשע"ח (13.3.2018).
ש ו פ ט