רע"א 7822/99 אלבז משה נ. שוקרון יוסף

תביעת המשיבים נגד המבקש נתקבלה על-ידי בית-משפט השלום. ערעורו של המבקש על פסק הדין נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי. לפנינו בקשת המבקש למתן רשות להגשת ערעור שני לבית-משפט זה. בעיקרה סומכת הבקשה על שתי טענות עיקריות: האחת, כי מסמך עליו הסתמך המבקש במסגרת הגנתו לפני בית-משפט השלום, ושבית המשפט קבע לגביו (על יסוד חוות-דעתה של מומחית שמונתה על-ידיו) כי הוא מזויף, נתגלה בבדיקתו של מומחה אליו פנה המבקש לאחר מתן פסק הדין, כמסמך אמיתי. והשנייה, כי המומחית שעל-פי חוות-דעתה קבע בית-משפט השלום כי חתימת המשיב על המסמך האמור היא חתימה מזויפת, לא הייתה בעלת הכישורים המקצועיים המתאימים למתן חוות הדעת שנתבקשה מידה. עתירת המבקש היא, כי נחזיר את ההליך לבית-משפט השלום על-מנת שתינתן לו הזדמנות לשוב ולהוכיח, הפעם בעזרת מומחה ראוי לשמו, כי המסמך והחתימה המתנוססת עליו הם אמיתיים.

לאחר עיון בנימוקי הבקשה ובתגובת בא-כוח המשיבים, ושמיעת טיעונו המשלים של בא-כוח המבקש על-פה, באנו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ענייננו בהכרעה הנוגעת למקרה אינדיווידואלי ואשר אינה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות כללית אשר ראוי לשוב ולהעמידה לבירור בגלגול שלישי. השגות המבקש על הכרעתן של ערכאות קמא פרוסות בשני מישורים: תקיפת מימצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי בית-משפט השלום, על יסוד התרשמותו הבלתי-אמצעית מעדויות בעלי הדין לפניו; והשגות על התאמתה לתפקידה של מומחית שמסרה חוות-דעתה על-פי החלטת בית-משפט השלום, אותן היה על בא-כוח המבקש להעלות לפני בית המשפט במועד מינויה של המומחית. ההיזקקות לחוות-דעתו של מומחה אחר, לאחר סיום ההליך, אינה מקימה עילה לפתיחת המשפט מחדש, בהיותה מנוגדת לעקרון הסופיות. ואחרון: גם ההנחה שקביעת מימצא הפוך, ביחס לאמיתותם של המסמך והחתימה, בהכרח תשנה את ההכרעה איננה מבוססת. שכן, פסק-דינו של בית המשפט השלום לא נתבסס, רק או בעיקר, על פסילת המסמך והחתימה, אלא גם על קביעת מימצאי מהימנות חד-משמעיים ביחס לכל אחד מבעלי הדין. ואף המסמך, ככתבו וכלשונו, אינו מספק מענה שבכוחו לסתור מימצאים אלה.

מטעמים אלה הננו מחליטים לדחות את הבקשה. המבקש ישלם למשיבים שכר טרחת עורך-דין בסך 15,000.- ש"ח.